Only Us (boy×boy)

פרק 7

"לוקאס?"

סופיה הסתכלה עליי בהלם וקונור עמד דומם.
יצאתי מהבועה שהייתי בה, כאשר מחשבותיי התפוגגו במוחי. "מה אתם עושים פה?" שאלתי מנסה להיראות רגיל מבלי שישימו לב שבכיתי כמעט כל היום. "מה אתה עושה פה? חיפשנו אותך כל היום אחרי ההפסקה וגם לא ענית להודעות שלנו!" סופיה התקרבה, "אתה בסדר? משהו קרה?" קונור התקרב גם כן ושאל, "לוקאס, מארק עשה לך משהו?" דמעות עלו בעיניי כשנזכרתי במה שקרה בין מארק לקמרון בחדר השירותים, רציתי לבכות אבל עצרתי את עצמי. "לא.." אמרתי והשפלתי את מבטי.
"אוקיי.. בואו נקנה גלידה ואז נדבר." סופיה הציעה אבל אני הנדתי את ראשי. "אין לי כאן כסף.." למזלי הכנסתי את המילה 'כאן' למשפט בזריזות ולא אמרתי משהו שאתחרט עליו.
"אל תדאג לזה." קונור אמר והפתיע אותי. "תבחר טעם." הוא הוסיף. ואני שכל כך רציתי גלידה עכשיו לא יכולתי לסרב. "שוקולד."
ישבנו ואכלנו, הם אכלו בצורה נורמלית ורק אני אכלתי ברעבתנות, זולל את הגלידה בחוסר סבלנות לסיים אותה. "מה קרה, לוקאס? אני רואה שבכית, אל תשקר." לפתע סופיה אמרה והפסקתי לאכול מהגלידה. "אני נשבע לך שאני אפרק אותו לחתיכות!" קונור אמר בזעם והגלידה שלו כמעט נפלה. "זה לא זה." אמרתי בייאוש והם בהו בי כלא מבינים.
"ראיתי.." שוב דמעות עלו בעיניי ובקושי הצלחתי לדבר כשלבסוף הוצאתי את זה. "ראיתי את קמרון ומארק.. הם התנשקו."
לא יכולתי לעצור את הדמעות שלא הפסיקו לזלוג.
"מה??" שמעתי את סופיה אבל הייתי שקוע בבכי שלי, תפסתי עם ידיי את פניי מסתיר אותן.
סופיה וקונור שהיו המומים ליטפו את גבי וניחמו אותי עד שהפסקתי לבכות והרמתי את מבטי לראות את תגובתם שלא איחרה לבוא.
"אני לא מאמין, מארק החרא הזה!"
"מארק? מה לגבי קמרון הבוגד?!" סופיה הוסיפה.
הם התווכחו ביניהם מי יותר גרוע כשקיבלתי הודעה לטלפון שלי.

'מתי אתה מגיע?'

כבר ידעתי מי זה, שמרתי את המספר שלו.

'מתי שתוכל'

עניתי, נותן לו להחליט, לא רציתי להפריע שוב לאחיו במקרה.

'עכשיו'

הוא היה החלטתי ואהבתי את זה. משהו משך אותי אליו, צורת הדיבור שלו, ההתנהגות הקשוחה שלו או חוסר ההבעה שתמיד היה לו על הפנים, האדישות הזו שמציגה לעולם שלא אכפת לו מכלום, לא ידעתי מה בדיוק משך אותי אבל ידעתי שאני רוצה להיות קרוב אליו.

"טוב, חברים, אני צריך ללכת." אמרתי כשקמתי מהכיסא ושניהם לטשו בי מבט המום. "אני בסדר, אל תדאגו." הם הופתעו ובצדק, לפני כמה רגעים התבוססתי בדמעות שלי שלא הפסיקו לרדת ועכשיו אני מתנהג כאילו כלום לא קרה. זה רק אני שמנסה לחקות את גישתו של ליאו לשים 'זין' על העולם.

ליאו לא גר קרוב כל כך אליי אז הייתי צריך לקחת אוטובוס ולמזלי היה לי כרטיס שקיבלתי יחד עם המלגה שמקנה לי נסיעות חינם בתוך העיר. תודה לאל, הייתי עייף.
האיזור בו הוא גר היה מפחיד מעט, זכרתי את השכונות האלו, האיזורים שאסור להתקרב אליהם בעיר, אבל לא היה לי אכפת כרגע.
כשהגעתי לבניין שלו שהיה חדש ומעוצב ביחס לשאר הבניינים באיזור, עליתי במעלית לקומה העשירית ודפקתי על דלתו.
"שוב אתה." וויל נעץ בי מבט חודר ומיד ליאו דחף אותו וסימן לי להיכנס.
התכוונתי להתיישב על הספה כשהנחתי את תיקי עליה ואז ליאו סימן לי שלא, והורה לי ללכת אחריו. נכנסנו לחדר שכנראה היה שלו והוא התיישב על המיטה בעודי עומד מולו עם התיק על כתף אחת, לא מבין מה אני אמור לעשות.