Only Us (boy×boy)

פרק 11

נקודת מבט לוקאס:

הרגשתי גמור, השבוע האחרון היה קשה במיוחד. מארק התעלל בי ללא הפסקה, אחרי האיום שנתתי לו עליו ועל קמרון, הוא לקח את זה קשה. זה נכון מה שהוא אמר, אני באמת לא אעז לספר לאף אחד. אני פחדן. ואני שונא אותו. ליאו פגע בי הכי הרבה. ניסיתי להתחמק ממנו כל השבוע, נתתי לו מרחב כי הבנתי שאולי הוא לא באמת רוצה אותי ככה ואני סתם מדמיין. במהלך המכות שחטפתי ממארק, הוא סינן לי משפטים על ליאו, כאילו ידע שקרה משהו בינינו. הוא אמר לי להתרחק מליאו. "סמוך עליי, הוא לא בעניין שלך, ליאו לא גיי." הוא אמר לי. ואת האמת שהאמנתי לו ולא יכולתי שלא לחשוב שהמכות שקיבלתי ממארק היו בגלל ליאו ולא קמרון.

אבל הרגשתי לרגע שהיה לו אכפת ממני באותו היום כשלקח אותי לים.
כמו אידיוט חשבתי שאנחנו בפאקינג דייט.
כן, אני דפוק. ליאו ואני? ממש.
אבל זה הכל היה סתם, הוא כנראה נהנה להתעלל בי. במחשבה שנייה, אולי מארק אמר לו לעשות לי את זה ושניהם מתכננים בסתר איך לפגוע בי בדרכים שונות.
כואב לי, בעיקר הלב וגם הגוף שהיה מרוסק כבר, אבל אני אתמודד.

"לוקאס! לקחת לי את הבקבוק שהיה כאן?!"
אמא צעקה מלמטה ועניתי לה שלא. למה שאני אקח לה בקבוק אלכוהול, נו באמת.
לפתע היא נכנסה לי לחדר בצעדי ענק כשדארן עמד מאחוריה משלב ידיים ומחייך.
"שקרן! אתה גנב!" היא צעקה וחבטה בי בראשי. נפלתי על הריצפה והיא בעטה בי, נאנקתי בכאב מתחנן שתפסיק, גופי כבר לא יכול לשאת עוד כאב.
לבסוף היא הלכה כשכבר לא יכולתי לזוז. ידעתי שאין לי לאן ללכת אז לא עשיתי דבר.
דארן עמד מעליי מגחך ואז יצא.
למזלי הוא עזב אותי בזמן האחרון, רק אמא מרביצה לי. זה מצחיק שאני מרגיש הקלה כשהיא מרביצה לי.

"בוקר טוב, לוקי! אתה בסדר?" סופיה ליטפה את פניי. היא ידעה על ההתעללות של מארק אבל לא ידעה על מה שקורה בבית.
"אני בסדר." חייכתי אליה אבל שיקרתי. אני ממש לא בסדר, ממש לא. אני שבור, מרוסק.
לא חושב שאצליח לתפקד יותר מדי זמן כך.

שיעור חשבון היה הכי נורא, כי הייתי צריך לראות את הפרצוף המכוער של מארק ויותר גרוע מזה, את ליאו.
ליאו ששבר לי את הלב. באופן דמיוני כמובן.
הוא מעולם לא רצה אותי, אני חושב שדמיינתי את הכל, אולי אפילו דמיינתי את הנשיקות?
מר הלמונד ניגש אליי בסוף השיעור וטפח על כתפי. "תשארו אחרי השיעור." שמתי לב שאמר זאת גם לליאו. לא רציתי להישאר איתו, אני נשבע שאני לא נשאר.
"ליאו, הציונים שלך ירדו, שוב. מה קרה?" כמובן שנשארתי, לא רוצה להסתבך עם מר הלמונד בשיעור ספרות. לא הקשבתי לתשובתו של ליאו שכללה בעיקר מלמולים והתחמקות מתשובה ראויה, כשמר הלמונד פנה אליי לפתע, "לוקאס, אתה מלמד אותו? זה לא נראה כך. אני מבין שהעלתי את הציון שלך לשווא." הוא הרים גבה וחששתי. חשבתי שאם אשפר את כל הציונים שלי אצליח לקבל מלגה לקולג' טוב וסוף סוף לברוח מהבית הזה.
פחדתי שהכל יהרס.
"אני מצטער, אני אלמד אותו טוב למבחן הבא." אמרתי ויכולתי להרגיש את המבט של ליאו עליי לא זז ממני. "מצוין!" הוא אמר והוקלתי שלא הוריד לי את הציון בחזרה.
התקדמתי לשער ויד משכה אותי לפני היציאה מהתיכון. ראיתי את ליאו עוצר אותי.
"מה?" שאלתי בחוסר סבלנות אליו.
"אתה אמור ללמוד אותי, לא?" הוא הרים גבה.
חתיכת אידיוט, מתייחס אליי כמו אל כלום ואז מבקש ממני טובות. טוב, לצערי זו גם טובה בשבילי.
"בסדר, היום בחמש." אמרתי והתכוונתי ללכת כשהוא אמר, "אצלך."
הסתובבתי אליו המום. "אצלי?" שאלתי לא מבין ולא מעוניין שליאו או אף אחד אחר יתקרב לביתי. "כן אצלך. אני לא יכול אצלי היום."
"אז מחר?" שאלתי במהירות לא חשודה בכלל. "יש בעיה ללמוד אצלך?" הוא שאל בחשדנות ולא רציתי שיחשוד בכלל, אז אמרתי 'לא.'
הצטערתי על כך כשהגעתי הביתה וראיתי את דארן ואימי מתמזמזים על הספה.