Only Us (boy×boy)

פרק 8

"לוקאס, אתה בא ביום חמישי למסיבת הפיג'מות של התיכון, כן?" סופיה שאלה. הרמתי גבה. מסיבת פיג'מות? מה אני בן 12?
"אני יודע שזה נשמע מצחיק אבל זה ממש שווה." קונור גיחך. וסופיה הסבירה, "כולם באים בפיג'מות ונשארים לישון על מזרונים באולם הספורט. בהתחלה יש מסיבה מטורפת אבל אתה יכול לשכוח מאלכוהול, יש מורים בכל מקום." לא שמעתי על דבר כזה מעולם אבל נשמע מגניב בהתחשב בעובדה שישנים כאן ולא בבית.

חזרתי אל הבית כי לא הייתי כאן יותר מדי זמן ואני בכל זאת צריך להחליף בגדים מדי פעם.
אמא שכבה על הספה כאילו מתה, עם בקבוק אלכוהול בידה, אבל שמעתי אותה נוחרת. לפחות היא חיה, אני מניח.
עליתי לחדרי ולמזלי דארן לא היה בבית.
התקלחתי והחלפתי בגדים, עשיתי שיעורים.
לא היה לי יותר מדי מה לעשות בבית, רק רציתי מקום לישון בו, זה כל כך הרבה לבקש?
דפיקה נשמעה בדלת, ידעתי מי שם ולא רציתי לפתוח אז שיחקתי את עצמי ישן למרות שהיה רק ערב. "לוקאס, תפתח." אותו הקול של דארן אמר והלב שלי דפק בחוזקה בכל דפיקה של הדלת. אחרי כמה רגעים הוא הלך. נשמתי לרווחה. אבל אז הבנתי שאני לא יכול לצאת מהחדר עד מחר. וקרקרה לי הבטן.

התקדמתי אל עבר הלוקר שלי, היה מוקדם בבוקר כי שוב ברחתי מדארן, לכן לא היה אף אחד.
הלכתי למכונת הממתקים ובעטתי בה ברגלי, מנסה להוציא ממתק כלשהו בחינם.
חטיף אחד לבסוף נפל וכשהסתכלתי לשני הצדדים לראות שאין אף אחד, לקחתי את החטיף והלכתי לאכול אותו בכיתה.

כמה תלמידים התלחששו ביניהם לגבי המסיבה שבחמישי ויכולתי לשמוע שהם מתכננים להביא אלכוהול ולהחביא אותו.
לא התלהבתי מאלכוהול, אימי גרמה לי להבין בדרך הקשה למה הוא גורם.
בזמן ההפסקה הלכתי ללוקר שלי ולקחתי משם ספרים ופתאום מארק עמד שם, בלי ליאו. רק מארק וחבורת השפוטים שלו.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בחוסר סבלנות מסדר את חפציי האחרונים בלוקר. לפתע הוא תפס בחולצתי וטרק אותי על הלוקרים.
"תדבר אליי יפה, ילדון!" הוא צעק לאוזני וכמעט החריש אותי. "כדאי לך לעזוב אותי." הזהרתי אותו בלי פחד. "מה?" הוא שאל בהלם מוחלט לכך שעניתי לו בכלל, "אתה מאיים עליי?" הוא גיחך ואז פרצופו התחלף לזועם והוא שוב טרק אותי על הלוקרים.
"אתה רוצה שכולם ידעו עליך ועל קמרון?" אמרתי בשקט עם חיוך ערמומי שהוא לא אהב במיוחד.
הוא רתח והפך לאדום מרוב שזעם אבל אז הוא עזב אותי בעצבים והלך. אני לא מאמין שזה עבד.

הגיע יום חמישי, עברו כמה ימים מאז הפעם ההיא שישנתי אצל ליאו. לא דיברנו מאז, הוא לא ביקש שיעור. קמרון לא הפסיק לרדוף אחריי ולהתחנן לסליחה שכמובן לא הגיעה.
ומארק לא הציק לי מאז ש'איימתי' עליו.
התכוננתי למסיבת הפיג'מות בכך שבחרתי פיג'מה, שכללה חולצת פוטר ארוכה ומכנס טרנינג מחמם, זה דצמבר, קר.
קונור וסופיה חיכו לי בכניסה לבית כי רצו שנלך ביחד, אני רק מקווה שלא יתקלו בדארן או באימי. ירדתי למטה וכמובן שאמא ודארן בסלון, צופים בסדרה שנראת כמו פורנו, אלוהים.
"היי, לאן אתה הולך?" דארן שאל ואימי התעלמה מקיומי.
"מסיבת פיג'מות, זה בבית ספר.." הוא גיחך.
"מסיבת פיג'מות? זה תיכון או בית ספר יסודי?" הוא צחק וגם אימי ויצאתי משם מעוצבן.