Only Us (boy×boy)

פרק 24

נ.מ לוקאס:

התהפכתי במיטתי, הכאב שיתק אותי אבל יותר הפריע לי שליאו לא איתי. רציתי שהוא כל הזמן יהיה איתי אבל משום מה הוא כל הזמן נעלם, כאילו בורח ממני.
בבוקר ישנתי כשחזר מעניינו ובצהריים כשהתעוררתי, הוא שוב היה צריך ללכת וכבר חלפו מספר שעות ולא חזר, למרות שהבטיח שיחזור מהר.
החלטתי לקום מהמיטה, מרגיש שאכנס לדיכאון אם אשאר כאן עוד קצת.
אבא ממשיך לשלוח הודעות מאתמול כי לא עניתי לו. הוא רוצה שנכיר ורציתי גם, רציתי לדעת עליו הכל, מה הוא עושה ואיפה הוא גר.
הוא רצה שניפגש אבל המצאתי תירוץ, אני לא יכול שיראה אותי ככה.

בכל זאת רציתי לצאת לשאוף אוויר, אז התלבשתי בבגדים ארוכים, לבשתי קפוצ'ון עם כובע על הראש ויצאתי. התהלכתי באגם, היה כבר ערב ולמרות שהיה חשוך, לא היה איש שאני אמור לחשוש ממנו. בדרך כלל יש פה אנשים מפחידים והפתיע אותי שהיום לא היו כלל. התקדמתי אל עבר אותה גלידריה שישבנו בה אז, אני קונור וסופיה, ונאנחתי קלות,
נזכר בחברים שהיו לי.

"לוקאס?" הסתובבתי כששמעתי את שמי, ומבטי נעצר על קרטר שמבטו היה נראה לא מובן. "בוא נכנס." הוא מלמל והלכתי איתו למרות שלא הבנתי, הרי לא קבענו לגלידה.
כשנכנסתי יכולתי לראות את סופיה וקונור יושבים ליד שולחן קטן ובוהים בי וקרטר שהזיע מלחץ מיד הבין שלא, אני לא הוזמנתי למפגש הזה. "אני חושב שאלך.." אמרתי כשהסתובבתי כבר ליציאה.
"תשאר." קולה של סופיה נשמע והסתובבתי בחזרה. "באמת?" שאלתי בפליאה.
סופיה חייכה חיוך קטן וקרטר משך אותי לשבת. הרגשתי מובך ולא קשור למרות שלפני כמה ימים היינו החברים הכי טובים.
"איך אתה מרגיש?" היא שאלה ואז הוסיפה, "ואל תגיד לי 'בסדר' כי אני רואה שלא." היא חייכה מעט וחייכתי בחזרה.
"רע מאוד." צחקקתי וכולם צחקו גם כן.
מיד אחרי כל הצחוקים נאנחתי, מרגיש עדיין לא בסדר ושאני שוב צריך להתנצל בפני סופיה שפגעתי בה.
"אני מצטער, הייתי חבר גרוע ופגעתי בך." הרצנתי כשכולם ניסו להפסיק לצחוק.
סופיה הראתה חצי חיוך ומלמלה, "זה בסדר, גם אני לא התנהגתי יפה, בגללי הרביצו לך. לא הייתי צריכה לדבר אליך ככה בקפיטריה." היא נאנחה, "אתה סולח לי?"
לא האמנתי שהיא זו שמבקשת ממני סליחה אבל ישר הנהנתי הנהון כל כך תקיף שכאבו לי חלק מהפצעים שעוד לא החלימו.

חשבתי על ליאו, לא ידעתי איפה הוא ולמה הוא לא כותב לי. אם הוא היה בבית, הוא מיד היה מתקשר לשאול איפה אני.

נ.מ ליאו:

לפני שיצאתי ל'משימה', ביקרתי את צ'ייס וביקשתי שיתן לי נשק למקרה שמשהו יסתבך. לקחתי את האקדח הכי מינמלי אבל מדויק.
ידעתי להשתמש באקדח, לוויל יש אחד והוא לימד אותי אבל העדיף שלי לא יהיה.
"מה לגבי הטובה שלי, צ'ייס?" ביררתי לגבי העניין. "היום בערב יבוצע." חייכתי והלכתי לדרכי.

ידעתי שג'קסון עורך הערב מסיבה באחוזה שלו, כפי שעורך בכל שבוע לכנופייה שלו, 'מסיבת סמים'. זה היה השם שאני הכרתי כי אני הייתי סוחר הסמים שלו, אבל מכיוון אחר היה לה שם שונה. 'מסיבת מין'.
ג'קסון היה בן אדם מסוכן, יותר ממני ומוויל, היינו מלאכים לידו. הוא נהנה להתעלל באנשים חפים מפשע ובעקרון עורך מסיבות אונס כל כמה זמן. אותן הבנות שהוא מחזיק ומכנה אותן זונות, הן לא בדיוק כאלה, אבל מי שמכיר אותו לא מתערב, כולם יודעים שעדיף שלא.