Only Us (boy×boy)

פרק 29

נ.מ ליאו:

"אל תתקרב אליי יותר."

הוא אמר ויצא במהירות מהמקום.

אני לא יודע עוד כמה זמן אני אצליח לתפקד ככה, אני מרגיש שאני אשבר לחלוטין בקרוב.

בהמשך השבוע לוקאס המשיך להתעלם ממני ושמתי לב שהוא היה לבד, בלי החברים שלו שתמיד איתו. כעסתי, הם שוב עזבו אותו?
הדבר האחרון שהוא צריך עכשיו זה להיות לבד, הוא חייב מישהו שיהיה לצידו ואם זה לא אני, זה חייב להיות מישהו אחר, שאכפת לו ממנו.

בהפסקה חיפשתי אחר אותם החברים שלו,
אלו שכבר נטשו אותו פעם אחת ולא יהססו לעשות זאת שוב.
התקרבתי אל השלושה שעמדו ביחד ובהו בי,
דפקתי את ידי על הלוקר של אחד מהם, כדי לגרום להם לחזור לפחד ממני, לא התאים לי שהרגישו בנוח לידי. כמובן שהם קפצו ונלחצו, במיוחד הבחור השנוא עליי, קרטר.

"מה קרה?" סופיה שאלה בפחד, כמו שרציתי.
"למה אתם לא מדברים עם לוקאס? תתנהגו כמו חברים פעם אחת, למען השם!" צעקתי עליהם ולא נראה שהבינו אותי.
"זה הוא שלא מדבר איתנו." קונור הסביר והרמתי גבה, מה לעזעזל?
"הוא גילה שידענו עליך ולא אמרנו לו.."
סופיה הוסיפה בעצב. "הוא כועס ומרחיק אותנו." היה נראה שכמעט בכתה וסופיה לא אחת שבוכה.
נאנחתי, הוא לבד וזה הכל באשמתי.

התקדמתי לכיוון הכיתה, ידעתי שעכשיו יש שיעור חשבון ואולי אזכה לראות את לוקאס.
הקדמתי והתיישבתי על הכיסא בשולחן האחרון, מארק ישב לידי אבל התייחס יותר לקמרון מאשר אליי.

קיבלתי לפתע הודעה לנייד, ליבי פעם בחוזקה, זה לוקאס? הוא סוף סוף מוכן לדבר איתי?
פתחתי את ההודעה למראה מעצבן במיוחד.

'אל תחשוב ששכחתי מה עשית לי,
אתה תשלם'

ג'קסון הטיפש.
הוא באמת חושב שהוא מפחיד אותי?

עיניי נלכדו בפניו המתוקות של לוקאס שנכנס לכיתה, מבטו היה מושפל והיו לו אוזניות תחובות בתוך אוזניו. הוא לא הביט לשום כיוון כאילו היה ריק. זה גרם לי למועקה חזקה,
אני יודע שאני גרמתי לזה.

"לוקאס וקרטר, תשארו בסוף השיעור."
המורה אמר והרמתי את גבתי, לא מבין למה שניהם צריכים להישאר.

נ.מ לוקאס:

גלגלתי את עיניי, לא רציתי להישאר ביחד עם קרטר, כעסתי עליו, הוא גם שיקר לי.
"לוקאס, אשמח שתעזור לקרטר עם החומר הלימודי כפי שעשית עם ליאו, הוא ממש השתפר בזכותך." החמצתי את פניי, לא רוצה לעזור לקרטר, ובכלל, לא רוצה ללמוד.

"אתה יודע שזה נחשב כהתנדבות וזה נותן נקודות זכות בקבלה לקולג'." פערתי את עיניי, כל מה שרציתי היה ללכת לקולג' טוב.
"אוקיי." הנהנתי במהירות והמשכתי ללכת,
ראיתי שליאו עמד מחוץ לכיתה אבל הוא לא שם לב שיצאתי אז ניצלתי את ההזדמנות ללכת משם מבלי שיראה.