Only Us (boy×boy)

פרק 4

ישבתי אצל האחות, למזלי מארק וקמרון לא היו כאן. היא טיפלה בי והביאה לי קרח.
"היי, אני יכול להיכנס?" קונור שאל בכניסה לחדר והבטתי בו מבולבל. הנהנתי והוא נכנס.
הוא התיישב לידי ולא אמר מילה לכמה דקות ולאחר מכן פתח את פיו, "אני מצטער."
"על מה אתה מצטער?" באמת רציתי לדעת על מה, כעסתי עליהם שהתעלמו ממני אבל לא הבנתי עדיין את הסיבה לכך.
"שלא דיברנו איתך, שהתעלמנו ממך." הוא השפיל את מבטו. דווקא הוא זה שנמצא כאן מתנצל ולא סופיה, שהרגשתי יותר קרוב אליה.

"אבל למה? כי גיליתם שאני עני ולא עשיר כמוכם?" שאלתי במטרה לדעת את האמת.
"מה? מה פתאום." הוא כאילו לא הבין וחיכיתי שיסביר את הסיבה בעצמו.
"סופיה התאכזבה ששיקרת לנו." הוא נאנח,
"גם אני כעסתי ששיקרת אבל אחר כך הבנתי למה עשית זאת." הוא הוסיף.
"הייתי מספר לכם בסופו של דבר.. ראיתם את הבית שלי, לא?" צחקתי והוא גם חייך.
"אני מניח שגם מארק ראה את הבית שלי והבין שאני לא עשיר כמו כל התלמידים כאן."
נאנחתי אחרי שמחשבותיי נדדו לליאו והאגרוף שקיבלתי ממנו.
קונור יצא מהחדר ומיד חזר כשאחז בידו בסופיה שניסתה שלא להסתכל עליי. "סופיה?" שאלתי והיא הפנתה את מבטה אליי במבט מאוכזב.
"אני מצטער ששיקרתי, לא הייתי צריך." אחרי שתי שניות היא חייכה והתקרבה אליי נשקה ללחיי וחיבקה אותי. "אני סולחת לך, לוקי."
"זה היה קל.." קונור מלמל וסופיה גלגלה לו עיניים. "אל תשקר לנו יותר." היא מלמלה לאוזני בחיבוק ואני נדמתי עצם העובדה שכל חיי מלאים בשקרים.

אכלנו בקפיטריה כשליאו בדיוק מולי בשולחן מרוחק בוהה בי. לא רציתי להסתכל עליו חזרה, כעסתי עליו כל כך. לפתע קמרון עמד ליד שולחני ושאל אם הוא יכול להצטרף. הסתכלתי על קונור לאישור והוא הניף את ידו כתשובה לכך שלא אכפת לו.

לקראת סוף הארוחה קמרון הודיע שהוא חייב ללכת, לא לפני שאמר לי לפני כולם שהוא יאסוף אותי בשמונה. סופיה צחקה וקונור עשה את עצמו כלא שומע.
"אז מה, יש לך דייט היום?" היא התרגשה. "אממ.." לא ידעתי אם לדבר על זה ליד קונור והוא כנראה הרגיש שזה בגללו כשהוא הפנה את מבטו אליי ואמר, "זה בסדר, לוקאס, תצא עם מי שבא לך, זה לא מפריע לי." סופיה דחפה לו מרפק לבטן והוא נאנק. "מה?!" הוא קרא. "זה לא אמור להפריע לך, זה החיים שלו!" היא חזרה להסתכל עליי בחיוך,
"אז מה עשיתם כבר, התנשקתם, נכון?"
"אממ.. כן." אמרתי בהיסוס מפחד מתגובתו של קונור אבל היה נראה שלא הזיז לו הוא המשיך לאכול. "וואו! איך הוא מנשק? בטוח שטוב!"
השפלתי את מבטי לצלחת ושיחקתי עם האוכל, לא ידעתי איך לענות על זה מאחר והנשיקה הטובה באמת הייתה עם ליאו.
"מה יש, לוקי?"
"אני לא בטוח בזה.."
"במה?" היא התקרבה וקונור גם הסתכל והקשיב. "בהכל. אני לא בטוח שאני אוהב בנים בכלל." שלפתי את מה שחשבתי עליו כל הזמן, התעלמתי מהעובדה שאת ליאו כן רציתי לנשק, כי כעסתי עליו.
"תעשה מה שאתה מרגיש, אתה לא חייב לתת הסברים לאף אחד." היא ליטפה לי את הכתף ובאיזשהו אופן ניחמה אותי מאוד. הרגשתי יותר טוב. החלטתי שכן אצא עם קמרון, למרות הכל הוא בחור טוב ולמרות שהוא בחור, אני צריך מישהו, בן אדם כלשהו שישכיח ממני את ליאו.