Only Us (boy×boy)

פרק 17

נ.מ לוקאס:

ליאו לא הפסיק לשלוח לי הודעות, פתאום הוא מתעניין איפה אני ומה קורה איתי, בפאקינג תשע בערב? אני מניח שהיה להם דייט טוב אם הוא לא דיבר איתי לפני כן ושכנראה האיחולים שלי לא בדיוק התגשמו.
הטלפון שלי צלצל והפעם הסתכלתי לפני שעניתי ישר, מה שלא בדיוק עזר כי בכל זאת עניתי לשיחה. "כן..?" "לוקאס? למה אתה לא עונה? איפה אתה? הכל בסדר?" ליאו ירה לעברי מטר של שאלות מה שגרם לי להרים גבה כי הוא נזכר מאוחר מדי.
"אני בסדר אבל אני בטוח שלך יותר בסדר."

נ.מ ליאו:

אני יכול להישבע שלוקאס מקנא בכל פעם שאני יוצא עם סופיה. בהתחלה חשבתי שהוא לא באמת רוצה אותי, הרי אני זה שנישקתי אותו, ולא להפך. הרגשתי שכפיתי את עצמי עליו ושהוא לא מרגיש אליי כלום.
אבל מאתמול הרגשתי משהו שונה ממנו, כאילו הוא.. מרגיש אליי משהו, אבל מעבר למשיכה הגופנית ששנינו יודעים שהיא קיימת.
אני פשוט לא יודע מה לחשוב, מה לעשות.
אני צריך את סופיה, אני צריך בחורה לצידי, אבל אני צריך גם את לוקאס.
סופיה הכריחה אותי לכבות את הנייד שלי כשהייתי איתה, לא רוצה שבנות ישלחו לי הודעות או שאתעסק במשהו שהוא לא היא, איזו תלותית. לא יכולתי שלא לחשוב על לוקאס בכל דקה, מה איתו ואיפה הוא.. בטח אין לו לאן ללכת ואני כמו אידיוט השארתי אותו לבד בחוץ וכבר חושך, לא מבין למה סופיה הכריחה אותי להסתובב איתה בכל הקניון אחרי שהסרט נגמר. אחר כך הטלפון שלי פשוט לא נדלק והרגשתי כבר שאני עולה בלהבות, לא יכולתי להתאפק, רציתי להתקשר ללוקאס, לא יכולתי לחכות! למזלו של הטלפון שלי שכמעט שברתי, הוא נדלק, והתקשרתי אל הילד הקטן.

"לוקאס, פשוט תגיד לי איפה אתה ואני אבוא לקחת אותך." מאסתי ממשחקי הקנאה שלו.
"אצל קונור." הוא מלמל בחוסר רצון ויצאתי מהר לאסוף אותו.

נ.מ לוקאס:

ברגע שליאו ניתק, ידעתי שיש לי לא יותר מחמש דקות להגיע מהאגם לבית של קונור ומרחק ההליכה ביניהם הוא לא פחות מרבע שעה, אז תפסתי את רגליי ורצתי בכל כוחותיי האחרונים מהיום הארוך הזה.
הגעתי מתנשף, כמעט לא נושם ולמזלי ליאו עדיין לא היה שם, כשראיתי אופנוע שחור נעצר מולי וידעתי שזה הוא. הוא תמיד היה לבוש בשחור, מהנעליים ועד לכובע והלבוש שלו השתלב מצוין עם האופנוע השחור שלו.
ליאו העלה אותי על האופנוע ונסענו לביתו, כשחיבקתי אותו נשבר לי הלב מעט כשהרחתי את הבושם של סופיה עליו, יודע שהיא נגעה בו ולא אני, שהיא נישקה אותו.

"נו, אז נהנת בדייט שלך?" לא יכולתי להתאפק. הוא מצידו אפילו לא חייך, גם לא את החיוך העקום והמזוייף שלו. הוא נכנס למקלחת כשחיכיתי לו, מנסה להירגע, בכל זאת, הוא עושה לי טובה שנותן לי לישון כאן.
עדיין שמחתי שהוא שוטף את הריח של סופיה ממנו וכך אולי לא ארגיש רגשות אשם למקרה שנתנשק אחר כך, אם בכלל..
הוא סוף סוף יצא מהמקלחת אבל מיד נכנס לחדר והצטערתי שלא זכיתי לראות יותר ממנו, כלומר, מהגוף שלו שכל כך נמשכתי אליו.
אני מניח שזה בעיקר הקעקועים שלו שעושים לי את זה אבל זה פשוט היה הכל. כל כולו.