Only Us (boy×boy)

פרק 21

נ.מ לוקאס:

"לוקאס, זה אתה?"

אדם מבוגר כבן ארבעים עמד מולי, היו לו
מעט זיפים והוא היה נראה מטופח, לבוש במעיל שחור ושעון שנראה יקר.
הרמתי את מבטי אליו ואז הוא התיישב מולי.
"זה אתה, אני לא מאמין.." הוא מלמל בהתרגשות ואני לא עניתי, לא ידעתי מה לומר.
הוא נשען על השולחן ושלח את ידיו כאילו רצה שאניח גם את שלי, אבל לא עשיתי זאת.
התפקחתי ופציתי את פי, "למה נטשת אותי?"
שאלתי מחוסר הבעה. הוא פער את עיניו, "מה?" "שמעת אותי.." מלמלתי עדיין מעט חושש אבל המבט שלי הפך לקשוח, שיפחד בעצמו.
"מי אמר לך שנטשתי אותך, אמא שלך?" חשדתי מעט ואז עניתי, "כן. אני גם לא מאמין לך בכל מקרה, אני יודע שאין לי אבא."
"לוקאס, אני אבא שלך, תאמין לי.." הוא הביט לתוך עיניי ואני מסרב להאמין.
"לורל היא אמא שלך?" בהיתי מעט ואז הנהנתי. "היא אמרה לך את כל הדברים האלו?" שוב הנהנתי והוספתי, "כן."
"זה שקר, לוקאס. לא ידעתי על קיומך."
כיווצתי את גבותיי, איך הוא מעז לשקר.

"אני גיליתי עליך רק לפני חודש, מאז אני מנסה להשיג אותך ללא הפסקה, לא וויתרתי עד שמצאתי אותך." פערתי את עיניי, להאמין לו?
רעדתי, כל גופי זז וליבי דפק, כמה הייתי רוצה את ליאו איתי עכשיו, שיתמוך בי וישמור עליי, שיגיד לי אם להאמין לו או לא.
"דיברתי עם אמא שלך, היא אמרה לי שאתה לא גר איתה אז דאגתי. איפה אתה גר?"
"למה שאגיד לך?!" צעקתי לעברו, אבל אז חשבתי מעט, הוא באמת דיבר עם אמא?
"אני מצטער, אני פשוט.. כל כך רוצה להכיר אותך. אתה הבן היחיד שלי." הוא מלמל ושם את ידיו על ראשו. לרגע באמת האמנתי לו.
אני עדיין לא יודע אם זה נכון אבל משהו בי משתוקק להאמין לו ולדעת שיש לי אבא.

"לוקאס?!" שמעתי קול מרחוק ופתחתי את עיניי בתדהמה כשראיתי את ליאו מתקרב.
מה הוא עושה כאן?! הוא הולך להרוג אותי..
קמנו מבהלה מהכיסאות וליאו התקרב לגבר וצעק, "אל תתקרב אליו." ואז דחף אותו.
"זה אבא שלי, תפסיק!" משכתי בחולצתו של ליאו, לא מאמין שאמרתי את זה.
"מי אמר לך שזה הוא? תפסיק להיות כזה תמים ולהאמין לכל דבר שאומרים לך."
התאכזבתי מהדברים שאמר ודמעות ירדו מעיניי. "תלך מכאן.." מלמלתי, נעלב מדבריו, מתרחק ממנו. עכשיו הוא גם הביך אותי ליד אבא שלי.
"אני לא הולך, אני גם רוצה לדבר עם האדם שטוען שהוא אבא שלך." הוא התיישב על אחד הכיסאות בשילוב ידיים, הוא נראה מפחיד ומאיים ואבא נרתע ממנו. כעסתי על ליאו כל כך. "קדימה, שבו." הוא הורה לנו והתיישבנו.

"מי אתה?" אבא שאל ולא נראה שפחד פתאום. "אני ליאו, מי אתה?" אבא הרים גבה וחייך ואז נשען על הכיסא שלו. "אני אבא שלו אבל אני מניח שאתה לא תאמין לזה בכל מקרה."
ליאו גיחך, "זה בטוח." הוא קם ותפס בידי, "קום, הולכים." הסתכלתי על אבא שלי שהיה המום, רציתי להמשיך לדבר איתו אבל ליאו משך אותי והלכנו משם.

לא דיברנו כל הדרך הביתה עד שהגענו וליאו משך אותי, מושיב אותי על הספה, כשהוא עומד מולי. "מה זה היה, לוקאס?" הבטתי לריצפה, לא רוצה לראות את הכעס בעיניו.
"תסתכל עליי!" הוא צעק והתקרב אליי אז הסתכלתי. "למה הלכת לפגוש אותו כשאמרתי לך לא ללכת?" לא ידעתי מה לומר, בדרך כלל אני מציית לו, יודע שהוא שתלטן כזה אבל הפעם לא יכולתי. "רציתי לפגוש אותו.." מלמלתי. "אתה מאמין לו?" לא ידעתי אם אני מאמין או לא, "לא יודע אבל אני רוצה לברר." הוא גלגל עיניים, נאנח והתיישב לידי.
"אז יכולת להגיד לי לפני והייתי בא איתך.
הוא יכול היה לחטוף אותך, אתה יודע את זה?" הוא שאל וזה בדיוק מה שאני חשבתי..
אז אני לא כזה פרנואיד, זה נורמלי.
"אני יודע, אני מצטער." דמעה זלגה לי, שוב, והוא מחה אותה וקירב אותי אליו, מחבק אותי. נצמדתי אליו יותר וחיבקתי אותו חזק, בכיתי מעומס הרגשות שנצבר אצלי.
"אל תשקר לי יותר." הוא ביקש וליטף את ראשי ואז נישק אותו.
"אתה יודע שאני דואג לך, נכון?" הנהנתי אל תוך חזהו, מחבק אותו חזק יותר.
אני לא אעשה יותר דברים בלי להגיד לו.