Only Us (boy×boy)

פרק 9

נקודת מבט ליאו:

התעוררתי בקושי, הייתי גמור. פתחתי את עיניי וראיתי בחורה שוכבת במיטתי, בלי בגדים. נאנחתי. אני שונא להתעורר ככה.
קמתי מהמיטה וראיתי שהשעה כבר כמעט 12 בצהריים. פספסתי את היום הראשון בבית הספר לאחר חופשת החג, נו טוב, ביג דיל.
הטלפון שלי הוצף מהודעות של בחורות, ואת האמת שנמאס לי מזה.
"בוקר טוב גם לך." קתרין חיבקה את גופי מאחור ואני הזזתי אותה. היא התלבשה בשקט ומבטה בי הציק לי. "תיקח אותי לבית ספר?" היא שאלה. "לא, אני לא הולך." אמרתי ויצאתי מהחדר. בזמן האחרון אני שוכב עם בנות ואני פשוט לא מרגיש מסופק. לא מבין מה קורה לי. קתרין הייתה אחת מהבנות הכי שוות בשכבת י"א, היא הייתה בכיתה של לוקאס.
לוקאס. למה אני חושב עליו.
כבר מעל שבוע לא ראיתי אותו, מאז הנשיקה ההיא במתלחות. אני לא יודע למה עשיתי את זה, אני לא הומו, אני אוהב בנות, מאוד אוהב.
אני לא נגד הומואים, מארק החבר הכי טוב שלי הוא כזה, כמובן שהוא מסתיר את זה אבל לי הוא מספר הכל. בכל זאת יש משהו בילד הקטן ההוא. בלוקאס. יש לו מבט כל כך תמים שזה חמוד ומושך בו זמנית. אבל אני לא הומו.
אז למה אני כל הזמן חושב עליו?

למחרת הצלחתי לקום, תודה לאל בלי בחורה במיטה שלי.
"ליאו, אני צריך אותך בערב." וויל אמר בזמן שהכנתי קפה במכונת הקפה שלנו.
"יש עסקה חשובה, אני אצטרך עזרה." הוא המשיך והנהנתי. לא היה לי כוח לזה אבל כבר התרגלתי.

"בוקר טוב, ליאו!" כמה בנות אמרו לעברי ולא התייחסתי אליהן, ראיתי את מארק וחיבקתי אותו, הוא כמו אחי, הם באמת דומים. או שלא.
"התגעגעתי אליך, אחי!" הוא אמר וטפח לי על הגב וחייכתי. בירכתי לשלום את שאר החברים שמסתובבים איתנו, לא יודע אם לקרוא להם חברים או בעצם אנשים שהולכים אחרינו לכל מקום ועושים כל מה שאנחנו אומרים.
ראיתי את לוקאס, ליד הלוקר שלו. הוא היה נראה מתוק עם הסווטשירט שגדול עליו בכמה מידות והכובע שלו שחבש אותו הפוך. אבל לא רציתי להרגיש את זה, לא רציתי לחשוב שהוא חמוד בכלל. כשהוא קלט שהסתכלתי עליו, הסתובבתי והלכתי משם.
בהמשך היום ניסיתי להתחמק ממנו, רק לא לראות את החיוך הכובש שלו שממיס אותי ולעשות עוד טעות כמו לנשק את הילד הזה.
אך לצערי הגיע שיעור חשבון, שהיה עם לוקאס. התיישבתי בקצה הכיתה יחד עם מארק, מנסה להסוות את עצמי כשמארק לא מפסיק לדבר ולהסגיר אותנו. ראיתי את לוקאס נכנס לכיתה עם ספרים בידיו, מסתכל עליי לכמה שניות ואז יושב במקומו בשורה השנייה.
השיעור עבר בסדר בהתחשב בכך ששנאתי מתמטיקה אבל אחרי שלוקאס עזר לי להבין את החומר, אני מרגיש קצת פחות שנאה לקורס הזה. הצלצול התריע על סיום השיעור ולרגע שכחתי שאני צריך לברוח משם מהר כדי לא להיתקל בלוקאס, שכבר הקדים אותי וראיתי שנעמד מולי.
"מה אתה רוצה, טיפשון? לא הספיק לך?" מארק אמר לו ולפתע שמתי לב ללחי הנפוחה והמעט משופשפת של לוקאס. מתי מארק הספיק להרביץ לו היום?
"אני צריך ללמד אותך את החומר החדש." לוקאס אמר לי, מתעלם ממארק לחלוטין.
איך הוא לא מבין שאני מתעלם ממנו?
למה הוא מחפש אותי ככה וגורם לי לרצות אותו כל כך?
"אני עסוק היום." אמרתי ועזבתי את הכיתה יחד עם מארק, משאיר את לוקאס לעמוד שם.