Only Us (boy×boy)

פרק 28

לפני הפרק,
הוצאתי סיפור חדש, לכו ותגידו מה אתם חושבים עליו 😏
השם- If you only knew אם רק ידעת

הוא מזכיר את הסיפור הזה בדמויות הראשיות,
רק שהוא מכיל המון סמאטים אז לא יתאים לכולם. (בעיניי הוא רומנטי 😊)

תהנו מהפרק💜

..

נ.מ ליאו:

שמחתי לראות את אמא אחרי כל כך הרבה זמן. בדרך כלל אני נותן לה לישון בחדר שלי וישן על הספה אבל הפעם לוקאס איתי אז וויל פינה את חדרו כדי שהיא תישן שם.

"אני לא מאמין שאני צריך לישון על הספה הזו." הוא מלמל בכעס. "אתה כזה מפונק."
אמרתי לו בגלגול עיניים.
"מפונק? זו לא הסיבה שאני לא רוצה לישון כאן.." הוא סידר את הסדין על הספה כשחיכיתי שיסביר.
"אני יודע מה אתה ולוקאס עשיתם עליה אתמול." הוא הביט בי וגיחך וכעסתי שהוא מדבר כך על לוקאס. "אל תדאג, זה לא היה על הספה." הייתי חייב להגיד ואז ראיתי את לוקאס יוצא מחדר האמבטיה אחרי שצחצח שיניים. מעניין אם הוא שמע על מה דיברנו.

נכנסתי לחדר לאחר לוקאס שכבר נכנס לתוך השמיכה. הוא כעס והייתה לי הרגשה שאני יודע למה אבל לא יכולתי להגיד משהו אחר,
אסור שאמא תדע עליו, הוא חייב להבין את זה.
"לוקאס.." ליטפתי את גבו שהיה מופנה אליי והוא לא ענה אז תפסתי במותניו והצמדתי אותו אליי, חיבקתי את גבו והנחתי את סנטרי על שקע צווארו, "אל תכעס עליי."
"אני לא." הוא שיקר וסובבתי אותו לכיווני, ראיתי על הפנים שלו שהוא כועס.
"לוקאס, תסתכל עליי." תפסתי בפניו הקטנות והוא הוריד את ידיי ממנו,
"זה בסדר, ליאו, אני מבין."
המשפט שאמר גרם לי להיות עצוב,
כאילו הוא מקבל את זה, שיש אנשים שלא יקבלו אותנו ולא ירצו שנהיה ביחד,
שעדיף שנשתוק ולא נספר.
תפסתי את גופו והצמדתי לשלי, חיבקתי אותו ונרדמנו ככה, בחום גופו אחד של השני.

נ.מ לוקאס:

"חבל שלא באת אתמול, היה ממש כיף."
סופיה אמרה וזה צבט לי, יודע שכיף איתם.
"אחי שאל עליך." קרטר אמר לעברי, לא הבנתי למה שישאל עליי, הוא לא מכיר אותי.

"אחיך מכיר את אח של ליאו?" שאלתי לאחר שוויל אמר שניפגש איתו אבל לא הבנתי למה.
"כן.. למה?" הוא שאל וכולם הביטו בי, כאילו יודעים משהו שאני לא. "כי אני לא מצליח להבין איך.." המורה נכנס וקטע אותי ומיד כל החברים הסתובבו ופתחו את המחברות שלהם, שזה היה מעט מוזר.

במהלך השיעור ליאו שלח לי הודעה שהוא לא יוכל להחזיר אותי כי יש לו פגישה.
ברור, פגישה שאני לא יודע על מה ועם מי.
אמרתי לו שאחזור באוטובוס, לא עניין גדול.

כשהשיעור נגמר כולם מיהרו ונשארתי לבד, נזכר בטים אחרי שליאו דחף אותו והרגשתי לא נעים עם זה. הסתכלתי על פרק כף ידי הריק ונזכרתי בצמיד החברות שלנו, שכל כך חסר לי.
החלטתי שאחרי בית הספר אני אלך לבית הקודם שלי לקחת את הצמיד,
אבל אני קצת חושש.
אני יודע שאני לא יכול להגיד לליאו למה אני רוצה לחזור לשם כי באופן מוזר הוא מקנא בטים כל כך, ובטח שאני לא יכול להזכיר את הצמיד הזה.
'אני כבר לא מפחד', אני ממשיך להגיד לעצמי.. את דארן לא ראיתי מזמן ואת אמא ששיקרה לי כל חיי.. לא ממש בא לי לראות. אני רק מקווה שהם לא בבית.