Only Us (boy×boy)

פרק 19

נ.מ לוקאס:

שעת הערב הגיעה, שוב כולם ירדו לשחק אמת או חובה ששנאתי כל כך. לא היה לי מצב רוח לכלום. אני וטים החלטנו שנשאר בקשר, למרות שעד עכשיו לא הצלחנו, אז סימסנו אחד לשני וסיפרתי לו על ליאו, סיפרתי לו הכל. הייתי חייב לדבר עם מישהו וזה היה חייב להיות מישהו שלא מפה. הוא בכלל לא היה מופתע שאמרתי לו שאני גיי, הוא אמר שידע. איך הוא ידע אם אני לא ידעתי?
אני מרגיש שסוף סוף הבנתי מי אני ומה אני רוצה. אני רוצה להיות מאושר, כמו כל אחד ולא אכפת לי מה חושבים.
נשארתי בחדר, אמרתי לאחרים שאני חולה ונשכבתי במיטה. שיחקתי בטלפון במשחקים שלי כשנשמעה דפיקה מהדלת, דפיקה חזקה.
לא היה לי כוח לקום אבל הדפיקות לא הפסיקו, אולי אחד החברים שכח את המפתח לחדר. קמתי מהמיטה ופתחתי את הדלת, ומיד ליאו התפרץ לחדר ללא אישור. כעסתי עליו עדיין, אבל את האמת שהוא התנהג כהרגלו,
הוא תמיד פוגע ומצטער ושנאתי אותו על זה.
"תלך, בבקשה." ביקשתי ממנו אבל הוא פשוט התהלך בחדר, הלוך חזור, וגירד בראשו בתסכול. "ליאו, תלך מכאן!" צעקתי עליו ואז הוא התקדם לעברי במהירות והצמיד אותי לדלת, מביט בי לתוך עיניי. שנייה אחר כך הוא הצמיד את שפתיו לשלי, מנשק אותי בעדינות ואז מעט באגרסיביות וניסיתי לדחוף אותו ממני ולהתנגד לנשיקות החמימות שלו אבל הוא היה חזק ממני. "אני שונא אותך." מלמלתי אל תוך פיו וזה רק גרם לו לנשק אותי יותר חזק ואז לרדת לצווארי, ללקק אותו במרץ שהכאיב לי ולמצוץ כל חלק בעור שלי. הוא התרומם כך שהיה מול פניי והעביר את ידו בין שיערותיי, מחזיק בראשי, "שלא תעז להגיד את המילים האלו שוב." הוא ביקש במבט הקשוח שלו ואז ריסק נשיקה חדה לתוך שפתיי. ידעתי שהוא משחק בי אבל הוא פשוט יכל לעשות לי מה שרק רצה, זה תמיד היה ככה ושנאתי את זה. שנאתי שלא רציתי להפסיק. החזרתי לו בנשיקות, נישקתי אותו לאורך צווארו כשעמדתי על קצות אצבעותיי.
התגעגעתי לריח שלו ולידיים הגדולות שלו על מותניי. כל טיפת כעס שהייתה בי אליו התפוגגה תוך שנייה.

נ.מ ליאו:

שום דבר אחר לא עניין אותי באותו הרגע, רק לוקאס. אני אוהב שהוא עושה מה שאני רוצה, אני יודע, אני חולה שליטה, הכל צריך להיות כמו שאני רוצה ומחליט ורציתי שהוא יקשיב רק לי. רציתי להמשיך לגעת בו עוד, ועוד,
אבל ידעתי שאני לא בחדר שלי וזה החדר של סופיה, פחדתי שהיא תכנס, אז משכתי את לוקאס איתי אל עבר החדר שלי. כשהגענו עצרתי לשלוח הודעה למארק, שידאג לא לחזור לחדר בזמן הקרוב.. הסתובבתי בחזרה ללוקאס שהיה המום, התקרבתי אליו ונישקתי אותו, ואז דחפתי אותו בעדינות על המיטה שלי ועליתי מעליו. הנחתי נשיקות עדינות על קו הלסת שלו ואז ירדתי לצוואר, לא רציתי להוריד את הסווטשירט שלו כי היה קר, לא רציתי שיתקרר. הוא כרך את ידיו סביב צווארי כאילו לא נותן לי ללכת, וניסה להיצמד אליי כמה שיותר ולהרים את עצמו אליי עם גופו.
לא רציתי להגזים לכן לא נצמדתי אליו מלכתחילה אבל הרגשתי שהוא רוצה את זה אז התחלתי לקרב את גופי לשלו, כבר הרגשתי את איברי מתקשה ואת שלו גם כן, הוא גנח באותה השנייה שנחתתי עליו וזה גרם לי לצמרמורת. תמיד היה לו את אותו הפרצוף התמים הזה, שלא הבין מה קורה והאם זה בסדר מה שהוא עושה ומרגיש, ואהבתי את זה, כי הוא היה טבעי, הוא הוציא בדיוק את מה שהוא הרגיש החוצה במבטים שלו. עכשיו היה לו מבט תמים ומפוחד, הוא לא חייך, אבל ידעתי שהוא מחייך בפנים, ידעתי שהוא רוצה את זה.
הוא כרך את רגליו סביבי ונישק מתחת לסנטרי, לאן שהצליח להגיע. "בייבי.." נפלט לי כשנישקתי את צווארו וראיתי שהוא הסמיק, הוא נראה מתוק כשכולו אדום וזה גרם לי רק להמשיך. אחרי שהתעייפנו מכל האנרגיה שהוצאנו, נשכבנו על המיטה זה לצד זה, בהיתי בו ובחיוך שהיה על פניו, חיוך תמים ומתוק, ואז נרדמנו.
התעוררתי מרעש בחדר ואז עמדו מולי מארק וקמרון שהיו המומים, עד שהבנתי למה,
לוקאס ישן כמו תינוק לידי.
מארק גלגל את עיניו והלך למיטתו, בעוד קמרון הלך רק כמה שניות לאחר מכן.
"אתה דפוק, חשבתי הבאת לפה את סופיה."
מארק מלמל לכיווני. "למה אתה מתעלל בו?"
הוא המשיך וזה עצבן אותי, "אני לא."
לוקאס פקח את עיניו, התעורר מהרעש שעשינו, וליטפתי את פניו, כשהוא התרומם במהירות והסתכל בטלפון שלו. "שיט, אני חייב לחזור לחדר." הוא מלמל. לא רציתי שילך אבל ידעתי שכך עדיף.