Only Us (boy×boy)

פרק 26

נ.מ ליאו:

"אני אוהב אותך."

לא האמנתי שאני אומר לו את זה, והוא פער את עיניו גם לא מאמין.

מה אם הוא לא מרגיש אליי כמו שאני?
מה אם התוודתי בפניו מול כולם, הוצאתי את עצמי מהארון והוא בכלל לא מרגיש כמוני?

"גם אני אוהב אותך."

הוא אמר בשקט אבל עם חיוך ובשנייה הלב שלי נמס עד שהפך לשלולית.
חייכתי ומיד תפסתי אותו לחיבוק, עוטף אותו, שנינו היינו ספוגים ושמתי לב שהגשם פסק.
הבטתי מעלה, רואה את כל הפרצופים של כולם מביטים בנו. חייכתי לעצמי, לא משנה לי מה כולם חושבים, כל עוד לוקאס איתי, אני מאושר.

נ.מ לוקאס:

אני לא מאמין, אני לא מאמין.
הרגשתי שאני רועד, מהתרגשות.
ליאו אמר שהוא אוהב אותי, הוא אוהב אותי?
אני מדמיין?
הרחקתי אותו מהחיבוק, נעצתי בו מבט ותפסתי בפניו, מנסה להבין אם כל זה אמיתי או שזה רק חלום. הוא גיחך והחיוך שלו היה כל כך אמיתי, אבל הרגשתי שאני חייב לנסות לראות אם זה בטוח אמיתי.
קירבתי את פניו לשלי, מצמיד את שפתינו זו לזו, ומנשק אותו בתשוקה. זה אמיתי.
הוא החזיר נשיקה והתחיל להגזים, בכל זאת, אנחנו באמצע הפסטיבל וכולם מסתכלים.
הרחקתי אותו וחיבקתי אותו שוב.

"אז עכשיו אתם זוג?" סופיה שאלה בחיוך לאחר שהתקדמה אלינו יחד עם קונור וקרטר.
לא ידעתי מה לענות על זה, אז הבטתי בליאו שחייך אליי. "כן, אנחנו זוג." הוא אמר ולא יכולתי לעצור את החיוך שהתפרס על כל פניי.
"תודה לאל." מארק לפתע הופיע ומלמל.
"לקח לכם יותר מדי זמן." הוא הוסיף וצחקתי.
זה נכון, עברו כמעט שלושה חודשים מאז שהכרנו.

חזרנו הביתה כי הבגדים שלנו היו ספוגים וליאו לא רצה שאתקרר.
וויל הביט בנו במבט מוזר, לא הבין למה אנחנו נראים כך ואני רק החזרתי לו חיוך, שלא ירד ממני מאז שחזרנו, מאז שליאו אמר לי שהוא אוהב אותי.

כשיצאתי מהמקלחת, הלכתי למטבח, לאיפה שוויל נמצא והתיישבתי בשולחן בוהה בו, כמובן, עדיין מחייך.
"הכל טוב?" הוא שאל בהרמת גבה.
"הכל מצוין." אמרתי בביטחון, זו האמת.
הוא הגיש לי את ארוחת הערב שכללה פסטה עם כדורי בשר ואני חיכיתי לליאו לפני שהתחלתי לאכול. כעבור דקה ליאו הצטרף והתחלנו לאכול כשוויל לא מוריד מאיתנו את המבט. "אתם לא מתכוונים לספר לי?"
הוא אמר מאוכזב, כל כך רצה לשמוע את הפרטים העסיסיים. לא ידעתי אם אני אמור לספר, לא ידעתי אם זה סוד או שבמילא כולם ראו. לא יכולתי לקרוא את ליאו, לעולם.
"אנחנו זוג עכשיו." הוא אמר תוך כדי שהמשיך לאכול. הוא לא הסתכל על וויל כשאמר את זה ויכולתי להבין שהוא עדיין חושש, לעומתי,
אני רציתי שכולם ידעו.
"באמת, ליאו?" הוא הרים גבה, אפילו לא חייך או התרגש בשבילנו כמו שחשבתי.
לרגע הרגשתי לא בסדר, כלומר, שוב הרגשתי שאני עושה משהו רע, משהו אסור.
למה אני מרגיש כך?
"באמת באמת." הוא ענה באדישות.
כשסיימנו לאכול , רציתי לשבת בסלון ולראות את הסדרה שלי אבל ליאו רצה שנלך לחדר והתבאסתי, הוא שם לב לכך.