תמיד כשהרכבת מגיעה לסוף מסלולה, הקריינית המוקלטת מציפה את הקרון לצד צלילי הדלתות הנפתחות.
אין היא מיותרת, ההקלטה החוזרת?
מסתבר שאינה. אני בעצמי שכחתי חלק ממני בין חילופי הקרונות, ובים הרכבות הזהות בהן פסעתי, כדרכי, מתפרקת; נדמה שאבד בי גם הצורך לחפש.
