אמרתי שאני רעבה לחיות, והוא שאל אם אני מפחדת. אמרתי שכן, ושבנסיבות מסויימות הכל היה יותר פשוט.
אבל אולי אתה שווה להתמודד עם הפחד, ואולי אתה תוכיח לי שהפחד הזה לא כזה גרוע. שיש חיים שלמים עוד מעבר לו ואחריו.
אולי אגיע לתחתית בור הפחד ואראה שאכן היה ממה לפחד, ואולי אם תהיה איתי אתמודד גם עם זה. אני לא יודעת לומר בוודאות אבל אני כן יודעת לומר, וגם אתה יודע, עם החיבה המוזרה שלך להגדרות, שפחד מופיע רק ממה שעוד לא עברנו. פחד נמצא בהווה אך מתאר רק את העתיד; והעולם יתקדם גם ככה בלעדינו, אז למה לא נתקדם איתו ונחליט ביחד אם יש או אין ממה לפחד?
