היום בבוקר התעוררתי מחלום עליך
משהו די מוזר
בחלום אתה הגנת עליי מאיזה רשע
קמת ממקומך ונלחמת במפלצות למעני
בזמן שהלכתי הצידה אתה גירשת את הפגע הרע וכשחזרתי הכל כבר היה כרגיל.
באת לקום בחזרה ואני ביקשתי שלא- רציתי חיבוק. אתה אספת אותי בחיקך, ולא אמרתי דבר- נתת לי נשיקה רכה על הלחי ואני הנחתי על שלך.
אני יודעת שזה חלום- אבל אני זוכרת את התחושה של הזיפים שלך
על השפתיים שלי
ואני בזרועותיך.
ואז צלצל השעון, והתעוררתי לבד במיטה-ישנה באלכסון, ללא זכר לגופך.
אני אמורה לשמוח. אני אמורה, נכון?
כי אין שדים, ואין רוחות, ואין אף רשע מרושע שמאיים עליי.
אבל הרגשתי צביטות במקומות בהם היית בחלום על ידי
ולא הייתי שמחה, גם אם הייתי אמורה להיות;
כי בעצם החיבוק שלך היה שווה את זה, או לפחות נדמה ככה
ואולי הפחד לא היה כזה נורא, וגם אם הוא כן, הוא התמוסס בין הידיים שלך
אולי בעצם זה לא נורא להתמודד עם צרות
כל עוד אני מתמודדת איתן איתך.
