"רצית?"
וחא מילה אחת מעבר.
רצית?
לא.
אבל שתית, השתכרת, לא אכלת לפני בבית- זה לא אומר שרצית?
לא.
לא רציתי.
לא רציתי שתשלח את ידך אל מכנסיי ותתפוס בישבני. לא רציתי שתושיב אותי כמעט בכוח על ירכיך. חא רציתי לשבת עליך בכלל. גם לא לדקה.
אני רציתי לקום כשהרגשתי אותך מזדקר תחתיי; אבל אתה לא רצית לאפשר לי לעמוד.
נעלת את ידי בין ידיך וכאילו לא די בסחרחורות המזוויעות שפקדו אותי, אחיזתך הנוקשה לא הותירה מקום לנסות.
ישבתי.
הרגשתי את זקפתך מתעוררת לתחייה וידיך מסמרו את אגני אליך.
לא רציתי.
אבל לא יכולתי לקום.
