אני שומעת אותך כבוי ומאוכזב מצדו השני של הקו.
אני שומעת את הנשימות התשושות מראותיו.
לשאוף, לנשוף.
אני מפחדת ומקווה כאחת שתשמע את השבירות בקולי. אתה מפחד ממני?
ואני מקשיבה לך מדשדש את דרכך אל תוך השיחה הזו שאני גוררת את עצמי בכוחה החוצה ממנה. אתה תשוש, ועצוב. אבל אני כמעט בוכה.
ןעכשיו אני בוכה באמת.
אני לא רוצה לשמוע אותך יותר אף-פעם ככה. אני רוצה לשמוע אותך צוחק מהבדיחות הלא מצחיקות שלך. אני רוצה שתתרגש מהבדיחות המטומטמות שלי.
אני לא רוצה להכאיב לך בחיים.
ואיכשהו אני עושה זאת כל הזמן.
