אהבתי אליך היא ים ענק ואני מפליגה בה בסירת משוט מזופתת. יצאה הסירה למסעות סוערים בעבר, ותמיד נפלטה לבסוף חזרה אל החוף, רעןעה אף יותר, גובלת במרוסקת- שברירו של רגע מבדיל בין נסיגתה החוצה לבין היסחפותה למערבולת שעולה על גדותיה בים הענק.
עתה אני, דלת האמצעים, שטה אליך בסירת משוט מזופתת, וקורותיה רעועות מאי פעם, לאחר ספיגת המהלומות שהגלים בה הטיחו.
אני שטה אליך בסירה, מנותקת לגמרי מהחוף; אפליג בשבילך גם עד קצה האינסוף, והפעם- אין דבר גם אם לא תשרוד סירת המשוט שלי.
כך או כך כבר טבעתי בעיניך, ואין בי כל רצון לגלגל הצלה.
בזמן האחרון אני כותבת דברים יפים
איך אתם מרגישים אהובים שלי?
