ואני זוכרת הבהובים מהירים, הבזקים חטופים, מחשבות בודדות שמצאו את דרכן לתודעה.
אני זוכרת לילות עצובים בין סדינים חמימים, חלון סגור עם זכוכית מטונפת, ניירות טישיו שנערמו להרים- כמו שאני זוכרת רגעים נדירים בהם הלב פעם בבטן, והוא הלם במלוא העוצמה, העיניים מתגלגלות לאחור או בעונג או טובעות ללא מוצא בעיניים אחרות כנגדן.
איני זוכרת הרבה מתוך ערפול החושים הזה. כל שאני זוכרת הוא ששילבנו את אצבעותינו יחדיו- ידי העדינה, הבתולית, משתלבת בסנכרון מושלם בתוך היד הגסה שלך- וכשהרגשתי כמה חזק הלב שלי פועם- ידעתי שאיתך זה אמיתי.
