את גם יפה כשאת בוכה.
את יפה כשהשפתיים המלאות ננשכות על ידי שורת שיניים, ושתי לסתות חזקות כמעט פוצעות אותן כשהן רועדות ללא שליטה.
את יפה כשגבך הזקוף מתקמר כי אולי תתכווצי, ואולי זה יהיה רק יותר טוב, אם גופך הבריא היה מאמץ לו פרופורציות חדשות. קטנות מאלה.
את יפה כשהעיניים החומות והנוצצות כדרך קבע בורקות עוד יותר, ואישונייך מתרחבים למימדי צלחות, כשהניצוץ הרגיל מכנס לתוכו לפתע את כל מערכת השמש כולה.
את יפה כשסביב לאישונים הכל נצבע אדום, והריסים הארוכים שוחים בתוך אוקיינוס הדמעות השוצף.
שפתיים תפוחות כתפוחים מרוסנות בין שורות השיניים הקשיחות.
עיניים בוכיות ויפות מטפטפות דמעות על הזכוכית.
איך נוזל הדמעות המלוח מאכל עבודה של שנים.
את יפה כל כך ובוכה בכל זאת.
יפה כל כך מבחוץ אבל בפנים,
ריק.
חלול.
