פרק 29

1.7K 145 27
                                    

פרק 29

אני שונאת את זה!, אני לא רוצה שהוא יקבע לי מה אני אעשה ומה לא! אני לא מסוגלת לסבול את זה.

אני מבינה את זה שהוא דואג לי, אבל אני מרגישה שהוא לא מספיק סומך עליי, מספיק כדי לתת לי להחליט אם מה אני יכולה להתמודד ואם מה לא.

אני רוצה שהוא יסמוך עליי מספיק, אני רוצה שהוא יאפשר לי להחליט על עצמי בכוחות עצמי, נכון שאני במערכת יחסים איתו ואני אמורה להתחשב בו ובדעותיו.

אבל החלטה הזו נוגעת אליי בלבד, אני חושבת שאני מספיק חכמה, ומשכילה, כדי להחליט על הדברים הללו בכוחות עצמי.

אני זוקפת את גבי ומביטה בו "נייל" אני נאנחת, קולי מלא ברגש של אכזבה, ותסכול אך אני ממשיכה בכל זאת "אני רוצה שתתמוך בי לא חשוב מה החלטה שאני לוקחת, אני לא רוצה שתבקר אותי על זה, אני אוהבת אותך, אבל אני לא יכולה לאפשר לך להחליט או לבחור במקומי".

הוא פותח את פיו על מנת לענות לי אך אני מנידה בראשי לעברו "אני מצטערת, אבל אני רוצה להישאר לבד כרגע".

"אני אוהב אותך באמת, אבל אני דואג לך, איך את לא רואה את זה" נימת קולו בטוחה אך גם מתחננת ואני מסרבת בתוקף להביט בו.

כי אני יודעת היטב ברגע שאני אביט בעיניו אני אאבד את עצמי אליו ואסכים לכך מה שהוא יבקש ממני.

אני עוצמת את עיניי בחוזקה, מכריחה אותם להישאר סגורות, וקולי שקט אבל החלטתי "אני רוצה שתצא, ותשאיר אותי לבד".

"רוז,"הוא אור קולו נואש "בבקשה" הוא מתחנן.

ואני מאגרפת את ידי, אני רוצה לשכוח מהכל ופשוט לחבק אותי ולהסכים לכל דבר שיבקש ממני, אבל לא! אני לא יכולה להיות כל כך רכה, אני צריכה ללמוד לעמוד על שלי.

"בבקשה, בבקשה נייל, תשאיר אותי לבד אני צריכה את הזמן הזה עם עצמי" אני מתחננת כרגע, כי אני באמת לא יודעת אם אני יכולה להחזיק מולו.

אני מחבקת בחוזקה את גופי, ומחזיקה בפנים את הדמעות, ואני מחכה עד שאני שומעת את צעדיו המתרחקים של נייל, אני לא מעזה לפתוח את עיני עד שהדלת למטה נטרקת.

ואז אני פותחת בזהירות יתרה את עיניי ומביטה סביב, אני מביטה כי אני לבד ואז אני משחררת את ידי מהאחיזה הדוקה בי.

אני רצה החוצה מחדרי לעבר הסלון, הדלת סגורה ואני יודעת היטב שהיא לא נועלה, אני נועלת אותה היטב ואני מקפידה גם לסגור את התרסים בבית שיחשבו שאף אחד לא נמצא בבית ואף אחד לא יפריע לי, כי כל מה שאני רוצה עכשיו זה לבכות.

אני עולה במהירות מעלה לעבר החדר שלי אבל שאני נעמדת בכניסה ומביטה פנימה, אני מבינה שאני לא רוצה להתכרבל בחדר שלי ולבכות.

Black glassWhere stories live. Discover now