פרק 47
אני מביטה בו, מופתעת וקפואה, מה אני עומדת לומר לו ואז לבסוף אני מוצאת את המילים בקושי ומגמגמת "זה לא הוא, אולי טעית?".
אני אומרת אפילו לא בטוחה בזה, יודעת היטב את השקר, אך אני מביטה בפניו מקווה בכל ליבי שהוא מאמין לי, ואני יודעת ללא צל של ספק שהוא יודע שאני משקרת.
"ספרי לי את האמת" הוא דורש קולו נמוך וסמכותי שאני לא יכולה לסרב לו.
"אני באמת חושבת שטעית" אני מנסה שוב.
"רוז" קולו מתרה, ואומר לי כי אין לי מוצא.
אני משפילה את מבטי יודעת היטב שנתפסתי, אין טעם לנסות ולהסתיר להליחם במשהו שנועד מראש לכישלון, ליאם מכיר את זאין וודאי שהוא זיהה אותו.
"אני חושבת שאת התשובות תצטרך לבקש ממנו" אני אומרת לבסוף בנשימה עמוקה.
הוא מביט בי מנסה לעמוד את תגובתי "את יודעת את האמת?".
"אסור לי לספר לך, תשאל אותו" אני עומדת על שלי, כי אם ליאם ידעה לא יהיה ממני.
"אז את יודעת" הוא אומר ספק לעצמו ספק לי ואני רק מנידה את ראשי בשקט וחוזרת ללוקחות שלי ומזווית העין אני רואה כי ליאם נעלם.
ואני ממהרת להוציא את הפלאפון שלי החוצה ולשלוח הודעה לזאין "ליאם ראה אותך, דבר איתו" אני כותבת בפשטות וחוזרת לשרת את הלוקחות.
הפלאפון שלי רוטט לאחר שעה ואני מבינה כי קבלתי הודעה אבל אין לי שום יכולת לבדוק זאת, מאחר והלקוחות והבקשות מציפים את הבר ואני נעה ממקום למקום ללא הפסקה, מי שזה לא יהיה הוא יצטרך לחכות עד לזמן שיהיה לי על מנת לענות לו.
אני ממשיכה במלאכתי עד שאני מגלה פנים מוכרות עומדות למולי "תוכלי לבוא איתי?" זאין שואל, ועל פי הבעת פניו אני מבינה כי הוא קרא את ההודעה ומעוניין בדעתי ובתמכתי שהוא יעמוד מול ליאם.
הסקרנות גוברת ואני מחליטה להיענות לבקשה שלו, אני מביטה בשעון שעל פרק ידי "יש לי עוד שעה" אני אומרת והוא מהנהן ומשיב לי "ניפגש אז". הוא מסתובב והולך במעלה המדרגות למקום שאני כל כך שונאת שהוא נמצא שם.
לאחר שעה בדיוק הוא מתייצב למטה מולי, ואני מביטה בשעון ומביטה כי הסתיימה המשמרת, ניקי ואני לוקחות את התיקים שלנו ומחליפות את החולצות ויוצאים החוצה, ואני מודיע לה כי הפעם יש לי טרמפ לבית, היא מחבקת אותי ואנחנו מנופפות זו לזו לשלום בברכה שניפגש שוב בקרוב.
אני מגיעה אל זאין שיושב על הבר בשעמום ומשחק בכוס הריקה שלו, "נצא?" אני שואלת ומושכת את תשומת ליבו אליי, הוא רק מרים את ראשו לעברי בחיוך חלקי שאינו מיגע לעיניו ומהנהן, הוא טרוד במחשבות ואני יודעת היטב מדוע.
אני לוחצת את ידו בעידוד והוא רק מביט בי בשקט ובהוקרת תודה, אני יודעת היטב כי הוא זקוק לעידוד הזה ואני שמחה שהוא בחר לחלוק איתי ולבקש ממני את עזרתי.
אנחנו לא אחים באמת אבל אני בהחלט מרגישה קרובה אליו, הוא קיבל אותי ברצון ללא תנאים, חשבתי שהוא מישהו מסיום אך הוא התגלה לי כאדם מדהים.
YOU ARE READING
Black glass
Fanfic✯הסתיים✯ Black glass [niall horan fanficion] כמו זכוכית שחורה, בלי טיפה של אור. רוז קרטר מתחבאת מאחורי צללים של עברה, היא נערה בודדה, החווה התעללות כחלק משגרת יומה. חייה הרוסים, אף אחד לעולם לא עמד לצידה. אף אחד לא מאמין בה או ביכולת שלה להגיע למשה...
