פרק 12
הוא עומד שם עם השיער הבלונדי שלו, ועיניו הכחולות. כבר מהמרחק הזה אני יכולה לראות שעיניו כהות כרגע, אבל עכשיו הם כהות כתוצאה מרגש אחר, לא כמו שהיה לו אתמול מהקרבה שלנו, הרגש בעיניו גרם לי לסגת בפחד, יש שם שנאה טהורה וכעס, כל כך הרבה כעס, שידיי מתחילות לרעוד מעט.
הכול מסביב שקט, השקט כל כך מתוח שהוא מורגש על ידי כולם, יש מלחמת מבטים עיקשת בין לואי ונייל ונראה שאף אחד מהם לא מתכוון לסגת לפחות לא כרגע, עוד כמה זמן זה הולך להימשך? אני תוהה ביני לבין עצמי
אני כל כך רוצה שהם יצאו כבר, ישארו אותי לבדי עם הבדידות שלי, עם הכאב שלי והסבל שלי, שיצאו! שפשוט יצאו!
ליאם נסוג אחורה כאילו הוא יודע, כאילו הוא מבין אותי, הוא מביט בי וכל מה שאני רוצה זה להכות אותו, כי הוא לא מבין, כי אם הוא היה מבין הוא היה אומר משהו, אם הוא היה חווה את הכאב שלי הוא לא היה שותק!
נייל מביט בהם עם מבט החודר וקודר בעיניו, הוא לא נסוג, הוא לא ממצמץ ונחוש בדעתו להישאר לעמוד שם לפחות עד שיצאו, כך נראה לי.
"בואו נצא" אני שומעת קול נמוך ולא מוכר, ואני מיד מסיטה את מבטי לעבר החבורה, ורואה את ליאם מחזיק את זרועו של לואי ומדרבן אותו החוצה. מה קורה כאן? זוהי הפעם הראשונה שאני שומעת את ליאם, ורואה אותו עושה משהו.
אמנם זה לא באמת משמעותי, אך זהו גם משהו, יכול להיות שמישהו משתנה?
לואי מעיף בו מבט קשה, אך לא אומר דבר, והוא צועד לעבר הדלת, עובר את נייל בלי להעביר מבט נוסף, הוא כועס? אני צריכה להיות זו שכועסת? הוא התעלל בי, הוא!
אני מרגישה איך אני מתקשה לנשום, כל נשימה גוזלת ממני כוחות שאין לי, כל נשימה מזכירה לי את הכאב החד בבטני, כל נשימה גורמת לי להיאנק בכאב.
אני מקרבת את רגלי לבטני וכורכת את ידי סביב ברכיי וטומנת את ראשי בין ברכיי. אני רוצה להיעלם מכאן, אני כל כך רוצה לבכות, אבל אני יודעת שאני לא יכולה לא כאן, לא ברגע זה, אני רק לא רוצה להיות כאן, הלוואי ולא הייתי כאן. אני מרגישה דמעות קטנות מתגלגלות מעיניי ומכתימות את המכנס שלי.
שיט, אוף, אסור לי לבכות כאן! אסור שיראו אותי! כל כך כואב לי, אני לא רוצה להיות כאן, הלוואי ולא הייתי כאן. המחשבות חולפות בראשי במהירות לא משאירות שום מקום, שום ברירה, הכול מהיר מידי וכנראה שגם כך אירגע- מהר.
ואז אני מרגישה את זה שמושכים אותי, וזרועות שריריות נכרכות סביבי בחוזקה, מהדקות את האחיזה שלהם סביבי, והריח הרענן של נייל ממלא את אפי, ואני אפילו לא צריכה להרים את עיני כדי לפגוש בעיניו הכחולות, אני יודעת שזה הוא.
"בואי ניקח אותך הביתה" קולו העמוק נשמע כאילו הוא בעורי ומעביר בי דגדוג, ידיו כרוכות סביבי ואני מרגישה מוגנת כך.
YOU ARE READING
Black glass
Fanfiction✯הסתיים✯ Black glass [niall horan fanficion] כמו זכוכית שחורה, בלי טיפה של אור. רוז קרטר מתחבאת מאחורי צללים של עברה, היא נערה בודדה, החווה התעללות כחלק משגרת יומה. חייה הרוסים, אף אחד לעולם לא עמד לצידה. אף אחד לא מאמין בה או ביכולת שלה להגיע למשה...
