פרק 13
אני עוצמת את עיניי, ולופתת את המכנס שלי עד שהוא מתקמט תחת אצבעותיי ואומרת "תודה לך, אני מניחה שאני אסתדר מכאן"
אך כל מה שאני שומעת ממנו זה את הצחוק העמוק והיפה שלו , אלוהים, למה אני מסבכת את חיי? אני תוהה לעצמי בשקט.
"למה נראה לך שאני אתן לך ללכת לבדך, שאת במצב כזה?" הוא שואל, מה שגורם לי להסתובב ולהביט בו, אני ממצמצת בעיניי, הבן אדם הזה אמיתי? הוא חייב להיות מלאך!
לפני שאני מספיקה לעשות משהו נוסף, הוא כבר יוצא מהרכב וחוצה אותו במהירות לצד שלי ופותח את הדלת בצד שלי ומושיט לי את ידו, אני המומה כדי למצמץ בעיני שוב, האם אני הוזה?
איך זה אפשרי? אני התייחסתי אליו בריחוק ובניכור, אבל הוא? הוא פשוט השיב בחמימות הנפלאה שלו, מרגע לרגע אני מתחרטת בכל ליבי על החלטתי לדבר איתו מהתחלה, אני אהרוס אותו, הוא ייהרס בגללי, בגלל הקרבה שלו אליי, אני לא רוצה בזה!
אני לא רוצה לשאת את האשמה על זה, על כך שהוא יסבול מהעלבות ופגיעה, אני לא יהיה מסוגלת לשאת את זה, זה יהרוס אותי ואני מודעת לכך היטב!
אני מושיטה לו את ידי הרועדת ללא שליטה, הוא מחזיק בה ולוחץ על ידי לחיצה מרגיעה מה שגורם לרעידות להתחיל להישכח.
הוא גורר אותי החוצה אל מחוץ לרכב שלו ועוטף את זרועו סביב מותניי, הוא קרוב אליי, קרוב כדי להרגיש את ההשפעה שלו אליי, עורו חם, כמעט לוהט וכשהוא מתחכך בי אני מרגישה את עורי בוער.
הוא מוביל אותי לעבר הבית, וידו משפשפת את זרועי ומחממת אותי כנגד הקור, אני מתכווצת יותר לעברו, החום גוף שלו כנגד שלי מרגיש טוב, אני אוהבת את התחושה הזו.
אני משחילה את ידי לעבר התיק ומוציאה משם את צרור המפתחות, וביד קפואה פותחת את הדלת ואנו נכנסים פנימה ואני מדליקה את המזגן מיד כשאנחנו נכנסים.
רעש השריקה הנמוך שהוא משמיע מודיע כי הוא התחיל לפעול והקור מתחלף, והחושך היחסי המשתרר בבית מתחלף עם אור שמש שמסתנן דרך התריסים כשאני פותחת אותן.
הבית מתחיל להרגיש ביתי, חמים ומואר, ואני הולכת לעבר המטבח לקחת לי כוס מים ונייל עוקב אחריי. אני צריכה להיות מגעילה אני מזכירה לעצמי אבל אני יכולה להיות קצת מנומסת ולהציע לו משהו לשתות, אני נושכת את שפתיי ומגלגלת את הכוס השקופה בשתי ידי ומסתובבת אליו "תרצה לשתות משהו?".
"רק מים" הוא משיב וסוקר אותי היטב בעיניים מצומצמות. אני מרגישה לא בנוח תחת מבטו הסוקר ומסתובבת כדי למלא לו כוס מים, ואני מגישה לו, והוא מסיים בלגימה אחת ומגיש לי את הכוס בחזרה.
אני צריכה להתייחס אליו גרוע, אני מזכירה לעצמי שוב בזמן שמבטי נודד הלאה לכל מקום חוץ מעיניו ולבסוף הוא שובר את השתיקה "מה קורה איתך?" הוא שואל.
YOU ARE READING
Black glass
Fanfiction✯הסתיים✯ Black glass [niall horan fanficion] כמו זכוכית שחורה, בלי טיפה של אור. רוז קרטר מתחבאת מאחורי צללים של עברה, היא נערה בודדה, החווה התעללות כחלק משגרת יומה. חייה הרוסים, אף אחד לעולם לא עמד לצידה. אף אחד לא מאמין בה או ביכולת שלה להגיע למשה...
