פרק 1
התכרבלתי לתוך הכרית שלי וגנחתי בשקט ששמעתי את הצלצול של הפלאפון שלי שמתכוון לשעון מעורר, הושטתי יד ארוכה והעפתי אותו לעבר הרצפה והוא השתתק מיד.
סובבתי את פניי קברתי אותם בכרית והתקפלתי יותר שמשכתי אליי את השמיכה מעל לראשי והצטנפתי לכדור.
"רוז?" קולה של אימי נשמע מאחורי הדלת והיא פותחת אותה מעט "רוז, אהובה, כדאי שתקומי עכשיו אם את לא רוצה לאחר."
"עוד חמש דקות." אני מייללת בשקט שאור נכנס מן המסדרון לחדר.
"עברה חצי שעה מאז שהפלאפון שלך צלצל." היא אומרת בשקט.
פקחתי עליה חצי עין והבנתי את משמעות דבריה, כוונתי את הצלצול שלי לשעה לפני שהייתי צריכה להיות בבית הספר, זה אומר שיש לי חצי שעה להתארגן, מינוס 5 דקות של הליכה לבית הספר כי זה היה ממש קרוב אליי, ממש בסוף הרחוב.
נאנחתי בשקט שהבנתי שאין לי ברירה אלה לקום "תודה, אמא, אני קמה." מלמלתי והנהנה וסגרה אחריה את הדלת.
חיכיתי קצת עד ששמעתי צעדים והבנתי שהיא ירדה למטה ולאחר מכן נאנחתי "איזה זין."
העפתי את השמיכה והנחתי את רגליי על הרצפה הקרה, צמרמורת עברה בגופי והתעלמתי ממנה, והלכתי לעבר חדר האמבטיה הצמוד לחדרי.
פתחתי את ברז מים החמים וחיכיתי מעט עד שעל ידי נופלים מים חמימים, צחצחתי את שיניי ושטפתי את פניי, ופניתי להביט במראה.
מהבועה משתקפת אליי דמותי, נערה בת 17 וקצת עם שיער שחור גלי שאותו שנאתי כל כך כי הוא מעולם לא הסתדר, ועיניים בצבע חום כהה ואפל שהסתירו כל כך הרבה, גוון עורי היה שזוף ועצמות הלחיים הגבוהות, לא הייתי יפה ומעולם לא שיקרתי לעצמי בנוגע לכך, הייתי רגילה לא מעבר לכך אולי אפילו פחות מזה.
אבל המראה החיצוני לא העסיק אותי במיוחד, רציתי רק שאהפוך להיות שקופה ויעזבו אותי בשקט, אך זה מעולם לא קרה וזה לעולם לא הולך לקרות.
כל עוד למדתי באותו בית הספר תקופה כל כך ארוכה, אולי שאגיע לקולג' יהיה לי הזדמנות חדשה.
נאנחתי בשקט ופניתי לחדרי, לחפש מה ללבוש היום.
הבטתי בבגדים החדשים שקניתי לא מזמן אך העדפתי ללא ללבוש אותם, כי הם יתלכלכו ויקרעו בגלל כל מה שעברתי בבית ספר.
שנאתי את הבית ספר שלי שנאת מוות, הייתי עושה הכול כדי להישאר בבית אבל רוב הזמן זה לא היה ממש מצליח, והייתי מחיובית ללכת לבית הספר..
זה היה היום הראשון שלי בכיתת הבוגרים, וזו הייתה השנה האחרונה שלי, הלכתי לסבול בה בשקט עד שהיא תסתיים.
לבשתי 2 טייטסים מתחת לג'ינס במידה הקטנה ביותר שיכולתי למצוא, זה היה עדיין רופף אליי אך יותר טוב מבלי הטייטסים, חיזקתי את המכנס עם חגורה, ושמתי חולצה שהייתה נראית אליי כמו שק, הקפדתי על גופיה מתחת אך בכל זאת החולצה הייתה רופפות.
YOU ARE READING
Black glass
Fanfiction✯הסתיים✯ Black glass [niall horan fanficion] כמו זכוכית שחורה, בלי טיפה של אור. רוז קרטר מתחבאת מאחורי צללים של עברה, היא נערה בודדה, החווה התעללות כחלק משגרת יומה. חייה הרוסים, אף אחד לעולם לא עמד לצידה. אף אחד לא מאמין בה או ביכולת שלה להגיע למשה...
