פרק 6
אני מוצאת את עצמי שקועה בסרט, מושכת באף ללא הפסקה ומנגבת את הדמעות המתגלגלות על עיניי, הייזל וגאס שבו אותי בסיפור המיוחד שמסופר כאן, ואני ללא ספק שקועה כולי שם.
הסרט הזה נוגע בי, מושך אותי עליו, ואני שבויה לגמרי בו, כי זה עצוב ואני יודעת, אבל בין דמעה אחת לאחרת אני מוצאת את עצמי צוחקת גם, ומתחננת בכל ליבי שזה לא יסתיים והכול יהיה בסדר בסוף. שאף אחד לא ימות, והאהבה תנצח.
אבל זה לא תמיד נכו, ולא תמיד מה שאנחנו מבקשים קורה, אנחנו לרוב מתלוננים על ה ומבקשים שזה יהיה אחרת, אולי במקום לנצל את מה שיש, לקחת את זה בשני ידיים ולהודות על כך.
אומנם להייזל וגאס יש סיפור אהבה קצר שנקטע האכזריות, אבל יש להם סיפור יפיפה שרק מעטים יכולים לקבל, כי השאר יכולים לחלום עליו בלבד.
ואלוהים יעזור לי, אבל גם אני רוצה סיפור אהבה מדהים ויפיפה, הלוואי ורק יכולתי לקבל.
וכן, מתחילת הסרט הדמעות החלו, ללא הפסקה בין לבין, עם כאב עצום, ואם כוח בלתי נגמר, אני לבסוף נרדמת, עם דמעות בעניים והרגשה שהלב שלי נחמץ.
אני מתעוררת למחרת עופפה מרוב כאב כמעט מטושטשת, ומדוכדכת לחלוטין אני אפילו לא משקיעה טיפת מאמץ במראה שלי, אפילו לא מספיק אכפת לי כדי לסדר את השיער שלי ולכן אני אוספת אותו לפקעת מרושלת ולובשת ג'ינס משופשף וחולצת שחורה.
"אוי, אלוהים, רוז, מה קרה?" אמא שלי מביטה בי בדאגה שאני יורדת במדרגות, כמובן שזה יקרה אני נראית זוועה.
"אני בסדר, רק לא ישנתי" אני מושכת בכתפיי באדישות.
"אבל אלוהים, את בכלל לא מסודרת! והשיער שלך.. אוי השיער שלך, תוכלי ללכת ולסדר אותו?" היא אורת בנימוס, אבל היא תמיד שונאת שאני לא משקיעה בעצמי, למרות שרוב הזמן פשוט לא אכפת לי.
"בסדר, בסדר" אני אומרת בחוסר רצון "אני אסדר את השיער שלי" ואני עולה לחדרי.
"ותתאפרי" היא צועקת אחרי "ותסדרי את עצמך" מעקה נוספת נשמעת בחלל הבית ואני מתחילה לשקול את האפשרות לשבת בחדר שלי עד שהיא תצא ולא לעשות דבר עד אז, כי בכנות זה נראה לי רעיון מעולה.
אני לבסוף מחריכה את עצמי ליישר את הבגדים שלי, לאפר את פני באיילנר שחור ואמיד ושפתון שמוסיף מעט צבע לשפתיי הבהירות.
את שערי אני משחררת מהפקעת הרופפת ומסרקת אותו ואוספת אותו שוב לפקעת אך הפעם הדוקה ומסודרת, אני מורחת כמות נדיבה של קרם כדי שהשיער יישאר מסודר לאורך היום, ולבסוף לאחר שאני מרוצה מהמראה שלי, אני יורדת למטה.
היא סורקת אותי במבטה ומחייכת בשביעות רצון "הרבה יותר טוב, רואה מה אפשר להשיג אם משקעים קצת"
YOU ARE READING
Black glass
Fanfiction✯הסתיים✯ Black glass [niall horan fanficion] כמו זכוכית שחורה, בלי טיפה של אור. רוז קרטר מתחבאת מאחורי צללים של עברה, היא נערה בודדה, החווה התעללות כחלק משגרת יומה. חייה הרוסים, אף אחד לעולם לא עמד לצידה. אף אחד לא מאמין בה או ביכולת שלה להגיע למשה...
