פרק 4
אני מסיטה את מבטי מיד, מרכינה את ראשי לקרקע, והולכת למקומי, כאילו שום דבר לא קרה, כאילו לא הפגנתי הרגע יופי מופע של פחדנית!
אלוהים, אני כל כך פחדנית!! אני גוערת בעצמי ומכה על כך.
אבל המורה נכנסת ואני איבדתי כל אומץ שאי פעם היה לי באותו הרגע, אולי אני אצליח לדבר איתו בהפסקה?
אבל אני בועטת במחשבות אלו מחוץ לראשי, שהשיעור מתחיל ואלי להתרכז בכך. כן, בטח, כאילו גם הצלחתי! המחשבות זחלו אליי זו אחרי זו וקרעו את תשומת ליבי מהמורה אליהם.
מה עליי לעשות? האם אני אדבר בכלל איתו? אני בכלל אצליח? או שאני אבהל ואררח?
אלפי מחשבות עברו בראשי, רודפות זו את זו ללא הרף, ולא נותנות לי מנוח, אבל הבטחתי לנסות, טענתי מהצד השני והעליתי את הטיעונים של אמי ושל הארי.
שהצלצול של הפסקה נשמע הרציתי בראשי כבר כל תקרית אפשרית, והאמת לא כולם היו מעודדות במיוחד, הבלבול תקף אותי במלוא עצמתו, התלמידים נהרו מחוץ לכיתה וגם אני לבסוף יצאתי גוררת את גופי החוצה, לעבר המולה שבחוץ.
לא ידעתי לאן אני הולכת, לא ידעתי לאן רגליי גררו אותי ולא היה לי אכפת, ואז הבנתי עמדתי שם בדיוק מולו, בהתחשב בזה שכל מה שחשבתי עליו היה הוא, לא הייתי צריכה להיות מופתעת. אבל תאמינו לי הייתי מופתעת, ועוד איך מופתעת.
הייתי מרוחקת מעט, ויכולתי להסתובב וללכת אבל פשוט עמדתי שם נטועה במקומי, רועדת מרוב פחד על מה יקרה אם אני אעשה את מה שאמי ביקשה ממני, או שפשוט אני אתנהג כמו פחדנית, כמו שלואי אומר, ואלך.
החלטה ניטעה בליבי, רציתי להראות לו- ללואי, ולעצמי ולכולם, שאני לא פחדנית! שאני אמיצה ואני מסוגלת לעשות זאת. החלטה זו נטעה בי כל כך הרבה אומץ שלא רציתי לבזבז אותו בתהייה באוויר, ולכן צעדתי בצעדים מהירים עליו- לעבר היעד שלי.
לקחתי נשימה עמוקה ונעמדתי, הוא הרגיש כנראה בי, כי עמדתי שם בחשש מעבירה את משקלי מרגל לרגל מנסחת בראשי מה לומר, הוא הרים את מבטו והביט בי. אך לא אמר דבר, ואני לא יכולתי לעמוד שם ופשוט להביט בו.
אז לחצתי את כפות ידי למכנסיי, וניסתי לשלוט בלחץ שבקולי "הי" אמרתי.
מפגרת! מה היי? מה?
ואז ניסתי לתקן זאת, מה שלא עלה כל כך יפה "אני.. אמ.. אני יודעת שאתה תלמיד חדש, ורק רציתי..."
רציתי מה? מה רציתי? אלוהים, יש לי עכשיו בעיות בדיבור? מה הוא יחשוב כל כך הלך אליי?
"רציתי רק לעזור" נשפתי החוצה ואז הוספתי "אני מצטערת, זה היה מיותר"
פשוט הסתובבתי והלכתי מש, אלוהים אני כל כך מפגרת! אסור היה לי להקשיב לאף אחד, כל מה שאני עושה כל הזמן זה לדפוק את עצמי!
YOU ARE READING
Black glass
Fanfiction✯הסתיים✯ Black glass [niall horan fanficion] כמו זכוכית שחורה, בלי טיפה של אור. רוז קרטר מתחבאת מאחורי צללים של עברה, היא נערה בודדה, החווה התעללות כחלק משגרת יומה. חייה הרוסים, אף אחד לעולם לא עמד לצידה. אף אחד לא מאמין בה או ביכולת שלה להגיע למשה...
