פרק 15
אני מסתובבת אליו על מנת להרחיק אותו ממני לפחות עד שאסיים לבשל, אך במקום זאת הוא מטיח את שפתיו על שפתיי בלהיטות ובעצומה כך שאני כמעט מטלטלת ומגיבה אליו כמעט מיד ומנשקת אותו בתשוקה, ידיו חולפות על צידי גופי עד שמגיעות לברכיי, אני יודעת את כוונתיו ואני נתלת על מותניו ורגליי נכרכות סביבו.
ידו על ירכיי ועל גבי מייצבות אותי למולו. הוא מצמיד אותי אליו בזמן שידיי מגששות על גבו, הוא מושיב אותי על השיש למולו, בזמן שירכיי נפסקות ללא בושה והוא נעמד ביניהן, אני מרגישה את הזקפה שלו מתחככת באיברי מה שמעביר רטט של תשוקה בכל גופי הישר לאיברי. התחתונים שלי כבר רטובים מרוב תשוקה וצורך אליו.
ואז אנחנו שומעים את השריקה הנמוכה של הגז, מה שגורם לי להרחיק אותי ממני אוטומטית, אני דוחפת אותו ונוחת על רגליי ופונה להביט בגז מקווה בכל לבי שהאוכל לא נשרף שהייתי עסוקה בדבר מה אחר, אפילו רק המחשבה על כך גורמת לי להסמיק בפראות.
אני מפנה את תשומת לבי לעבר הפסטה כשחיוך קטן עולה על שפתיי - הפסטה מוכנה, אך ללבי מתגנב חשש, איך אוכל לאכול לידו? לוקח לי המון זמן, ומה אם הוא יצחק עליי?
"זה מוכן" נייל אומר מעבר לכתפי כשהוא מביט בי, אני מהנהנת אליו בחיוך קלוש ועל מצחו מסתמן מעט קמטים שהוא מביט בי בריכוז "הכול בסדר?" הוא שואל.
אני מהנהנת אליו ברעד ברור ונושכת את שפתיי, אני מקווה שאני לא אביך את עצמי יותר מידי, אני פונה להביט בסיר. אני לא רוצה שהוא יראה בעיניי את החששות והפחדים המתגנבים לליבי ומשבשים כל דבר, אני לוקחת 2 צלחות ומוזגת לתוכן פסטה ומגישה לו אחת בזמן שאני מחזיקה בידי את השנייה, אני מוזגת לעצמי מעט אוכל בכוונה, מכיוון שאני לא רוצה לעכב אותו יותר מידי כדי שיחכה לי עד שאסיים.
אני מחייכת אליו חצי חיוך ומסתירה, לפחות מנסה, את החששות "בוא נלך לשבת בשולחן".
"אני לא רוצה להיות גס רוח אבל" הוא נעצר בחוסר ביטחון לגבי מילותיו הבאות, אך בכל זאת ממשיך "זה ממש מעט אוכל".
זה הרגיש ממש כמו סכין הננעץ בליבי, וזה כאב, זה באמת כאב למרות שעל פי השכל הישר אני לא אמורה להיפגע בכלל כי זו האמת, באמת לקחתי מעט אוכל אפילו יותר מידי מעט. אבל אני לא רוצה שידע את הסיבה האמיתית, מדוע עשיתי זאת?
את פשוט מפגרת ומטומטמת! מה את עושה? את נפגעת מדבריו בזמן שאת יודעת שמה שהוא אומר זה אמת ואת זה אני לא מסוגלת להגיד לו את האמת, אני מעקמת את אפי כנגד הקיר, זה ממש מחמאה לומר לי מטומטמת.
אני מנידה בראשי בסוג של חיוך מוזר שנמתח על שפתיי בקושי רב "אני לא כל כך רעבה" אני נחנקת מהמילים של עצמי, חוץ מהחוסר רעב שלי וחוץ מבעית העיכול החריפה שלי שגורמת לי לשנוא אוכל בצורה כמעט מעוררת אימה, אני אמורה לאכול נורמלי.
YOU ARE READING
Black glass
Fanfiction✯הסתיים✯ Black glass [niall horan fanficion] כמו זכוכית שחורה, בלי טיפה של אור. רוז קרטר מתחבאת מאחורי צללים של עברה, היא נערה בודדה, החווה התעללות כחלק משגרת יומה. חייה הרוסים, אף אחד לעולם לא עמד לצידה. אף אחד לא מאמין בה או ביכולת שלה להגיע למשה...
