פרק 2
הוא צעד קדימה שכולם עוקבים אחריו במבטיהם, והתיישב בשולחן האחרון בסוף הכיתה.
הבטתי בו, שהוא צעד על פניי ממשיך הלאה ולא מעביר מבט נוסף, משהו היה שם, ידעתי זאת בוודאות.
משהו שרציתי נואשות להגיע, נמשכתי עליו בצורה הזויה ולא הגיונית, היה משהו שמשך אותי כמו מגנט, משהו שידעתי שאני חייבת להגיע אליו.
אך דבר אחד היה ברור לי, אני לא יעז לעשות צעד עליו, או בכלל לחשוב על לדבר איתו.
אני מוזרה מידי, שנואה מידי, ודפוקה מידי, הוא יתרחק ממני ברגע הראשון.
והוא יהפוך אותי ללעג בדיוק כמו כל השאר, ולכן, גם אם אני חושבת שיש משהו שונה בו אני אשאיר את זה בתור שאלה מרחפת ומעולם לא שום דבר מעבר.
אני מביטה בשקט לעבר החלון שלידו אני יושבת, החלון הרחב מלוכלך מאוד אך הוא מוסט הצידה ואני רואה את הסורגים, מבעדם משתקפת החצר ושאר בית הספר, הלוואי ורק יכולתי לברוח הרחק מכאן.
לקפוץ מעבר לחלון ולרוץ עד לשערים לפתוח אותם לרווחה ולצאת מכאן, אך לעולם לא לחזור.
הלוואי ורק יכולתי לעשות את זה, הלוואי והסורגים לא היו כאן, והיה לי את האומץ לעשות זאת.
הלוואי ש -
על שולחני מונח דף בידי המורה שגורמת למחשבותיי לחזור בחזרה לקרקע המציאות.
מערכת השעות לשנה זו, אני מסיטה בכתב המודפס והצפוף, מילים המשלמים למקצעות שאותם אלמד השנה ואותם גם אסיים. אני נאנחת בשקט שאני עוברת על שלל המקצעות של שנה זו, היו כמה שייסתמו שנה שעברה, בשפה הצרפתית הייתי גרועה ואפילו בשפה שלי זו שדיברתי כל יום לא ידעתי דבר.
השיעור היחיד שסיפק לי נחמה כלשהי, היה שיעור ספורט, המורה חיבבה אותי, למרות שרוב הזמן הנערות איתי בשיעור היו זורקות לעברי כדור או משהו, כדי שיפגע בי, כדי שאפול.
מעולם לא הבנתי איזה רווח נוצר להם מכך, איזה הנאה הם יכולים להפיק מכך שאני נפגעת.
אבל זה היה הם והראש המעוות שלהם, המספק להם הנאה מפגיעה של אחרים.
המורה המשיכה לדבר על עוד כמה דברים, שאף אחד מהם לא ענינו אותי, הסטתי את מבטי והבטתי שוב לעבר החלון עם הסורגים והרשאתי לעצמי לדמיין אותי, בורחת הרחק מכאן, למקום בו אוכל להתחיל מחדש.
למקום בו לא מכירים אותי, ואני אוכל להיות מה שקבעתי לעצמי שאהיה ולא מה שקבעו בשבילי.
למקום בו אעמוד על שלי ולא אוותר, למקום בו לואי וג'נה יהיו לא יותר מזיכרון עמום ורחוק.
שהצלצול נשמע ברחבי הכיתה, אני מקפצת מעט במקומי בהלה, לוקחת את התיק והולכת הכי מהר שאני יכולה בין השולחנות הכיסאות.
YOU ARE READING
Black glass
Fanfiction✯הסתיים✯ Black glass [niall horan fanficion] כמו זכוכית שחורה, בלי טיפה של אור. רוז קרטר מתחבאת מאחורי צללים של עברה, היא נערה בודדה, החווה התעללות כחלק משגרת יומה. חייה הרוסים, אף אחד לעולם לא עמד לצידה. אף אחד לא מאמין בה או ביכולת שלה להגיע למשה...
