כתבתי 2 פרקים שונים תחת אותה כותרת של פרק ולכן יש 2 חלקים.
פרק 43 (חלק א)
לואי נסוג ממני והולך לעבר ליאם באיום ברור, גיחוך דק עולה כל שפתיו כאילו הוא בטוח כל כך ביכולת הפשוטה שלו להביס את ליאם.
מצידו השני עומד ליאם, אגרופיו הדוקים ונראה כי הוא אינו מתכוון לסגת, עיניו זה כמעט מפחיד להביט בהם נראה כי כל הכוח התנקז עליהם, וכאילו אם מישהו יביט לתוכם הוא ככל הנראה יפגע.
השפת הגוף שלהם ברור כי אף אחד אינו מתכוון לסגת, נראה כי יש משהו שעומד להידרדר מהר מאוד למקום ללא מוצא, למעגל בלתי נגמר של אלימות הולכת וגואה מצידם של שניהם וזהו רק עניין של זמן לפני שהם ידרדרו לשם.
הם חברים לפי מיטב ידעתי מדוע הם לא מסוגלים לפתור את זה ככאלה? אם ליאם לא מעוניין שלואי יפגע בי הוא פשוט צריך לדווח למורים לכל אחד בכל סמכות שיטפל בדרכם שלהם.
ואולי זו הדרך היחידה כי שום דרך אחרת אינה עובדת? וזמנים נואשים דורשים אמצעים נואשים?
"עצרו בבקשה" אני מוצאת את עצמי מבקשת, אך נשראה כי אף אחד מם אינו מקשיב לי הם עסוקים כל כך בעצמם ביכולת הפשוטה כל כך להוכיח שהם חזקים יותר.
מדוע אף אחד לא מנסה להוכיח שהוא טוב יותר? שקול יותר? למה זה כל כך רע?
אני מבינה כי אליי לגרום להפרדה בניהם אני חייבת להוציא אחד מהם מכאן, ואז אני מבינה את הדרך שאני אוכל לעשות זאת והיא די פשוטה בתקווה שכישורי המשחק שלי טובים.
אני לא חושבת על כך יותר מידי אלא פשוט עושה זאת, בלי להבין בצורה פשוטה יותר את אשר קרה, הבנה חדה בראשי ואני לוקחת מספר צעדים לא יציבים ומאבדת שווי משקל ונופלת ישירות לידיו של ליאם.
והוא נבהל כהוגן, מעמיד אותי על שני רגליי ומביט בעיניי בפניי.
"אני לא מרגישה טוב, בבקשה קח אותי לאחות" אני לוחשת בשקט, הוא מהנהן והוא מניח את ידו על מותני מהדק אותה ומקרב אותי ואני נשענת עליו.
הוא לא אומר דבר אלא משאיר אותי על המיטה ונעמד בצידי החדר על יד הכניסה, ולבסוף האחות מבקשת ממנו להישאר בחוץ.
זה לא לוקח המון זמן הבדיקות השגרתיות עד שלבסוף היא קובעת ללא שמץ של ספק שאני חולה ואני מרימה אליה גבה בהפתעה ניסיתי לזייף את כך שאני חולה אך מתברר שזה אמיתי.
בהחלט מפתיע.
אני פשוט לוקחת את האישור של השחרור די בשמחה ויוצאת החוצה, אני רואה את ליאם עומד בדיוק מול חדר האחות, ידיו שלובות ומבטו נועל בקרקע כאילו יש שם דבר מה המרתק אותו.
"ליאם" אני אומרת קולי יוצא חסר ביטחון ואני רוצה לקלל על כך, אך הוא מרים את מבטו לעברי ונותן לי חיוך אמיץ ואני פשוט מחייכת בחזרה.
YOU ARE READING
Black glass
Fanfiction✯הסתיים✯ Black glass [niall horan fanficion] כמו זכוכית שחורה, בלי טיפה של אור. רוז קרטר מתחבאת מאחורי צללים של עברה, היא נערה בודדה, החווה התעללות כחלק משגרת יומה. חייה הרוסים, אף אחד לעולם לא עמד לצידה. אף אחד לא מאמין בה או ביכולת שלה להגיע למשה...
