"ועכשיו, לשיר האחרון שלו להיום- קבלו את.... איקס!!!!" הקריין צעק בהתרגשות
קפצתי לצלילים ושרתי יחד עם הזמר האהוב עלי את השיר שהוא הוציא לא מזמן, ENEMY.
רוז ואית'ן שרו יחד איתי ובקטע של הרפ רוז אשכרה שרה את כולו, בלי נשימה כשהזמר האורח שר יחד עם איקס.
צחקתי והשיר נגמר והבמה הוחשכה כשלפתע אור בודד לבן האיר את איקס. "תודה רבה ניו יורק!!!!" הוא צעק וירד מהבמה וחילק כיפים לכולם, וכאן מתחיל ההבדל. אני לא קריפית שתדחוף אנשים רק כדי לגעת בידו, או שתקנה בפאקינג חמש מאות דולר קסדה שחורה שמרוסס עליה X לבן כמו שלו, לא לא . אני נהנית מהמוזיקה שלו ומההופעות שלו.
הקהל החל להתפזר לביתו ואית'ן החליט שאני לא חוזרת הביתה ושנעשה לילה אצל רוז, כמובן שרוז קפצה על הסכמתי אבל הציבה תנאי, הולכים למסעדה של ההורים שלה קודם, להוריה של רוז יש מסעדה יוקרתית בטירוף בשם 'אל דיאבלו' (השטן), האוכל שם פשוט מדהים, קצת מעצבן שהוא מאוד יקר ושאנשים שמשתכרים במשכורת נורמאלית לא יכולים להרשות לעצמם להנות בה, שלא תבינו לא נכון, ההורים שלי מלאים בכסף וכאן אני מגיעה לשתי דברים: הראשון- אני לא אוהבת את המילה 'טחונים' היא לא נעימה לי והשנייה- ההורים שלי גרושים, אני גרה אצל אבי. אימי לקחה את אחי הקטן, שניהם ממלאים אותי בהמון כסף מיותר שאני פשוט מפקידה כל חודש מעל אלף דולר כי פשוט.... אין לי מה לעשות בהם. "יפים שלי שניכם!" אמה של רוז קידמה את פנינו בחום, את פני ופני אית'ן יותר נכון.
"התעלמות אלגנטית אמא, תודה רבה..." רוז רטנה בחיוך וזכתה לנשיקה בראשה מאביה.
"זה כי הודעתי לה שהיום תורי" הוא לחש לה וכולנו שמענו, צחקתי, ההורים של רוז פשוט מדהימים.
"נו, דיאנה, מה איתך? יש לך מישהו?" שרה אמה של רוז שאלה כשחיבקתי אותה.
"קראי לי דיאה, מה זו הרשמיות הזו שרה?!" שאלתי והיא שלחה לי פרצוף מיואש.
"יש או אין?" היא לא וויתרה.
"אין, אין. איף איתך שרה, את יודעת שלא הייתי יוצאת עם מישהו לפני שהיה עובר אצלך בדיקה ביטחונית!" אמרתי בחיוך.
"רק בדקתי ילדה, את יודעת..." היא אמרה כשהובילה אותנו לפינה הקבועה שלנו בקומה השנייה בשולחנות הוי אי פי.
"אני בוחר היום את השיר ותקפצו לי!" אית'ן הבהיר את עמדתו, הרמנו שתינו ידיים ורוז הלכה להבי את המחשב של השירים פה במסעדה.
"רציני? אריאנה גרנדה?" אמרתי, "אין לך טעם בגרוש, ילד" נאנחתי ולקחתי מאית'ן את המחשב, שמה את השיר TAKE OVER של L.O.L.
"לא, כי שירים של משחקי מחשב זה פשוט משהו" רוז אמרה והחליפה את השיר לENEMY. שנינו נכנענו, אף אחד לא יכול להתווכח עם רוז. "נו, חברים, מתרגשים לשבת?" רוז שאלה.
"למה?" שאלתי, "יש לי יום הולדת" רוז אמרה. כמעט נחנקתי, "מתי?" שאלתי, המומה.
"בשבת" היא ענתה, והסתכלה עליי כאילו זה הדבר הכי ברור שיש.
"לא בשלישי?" שאלתי, מרגישה סחרחורת. "אחותי, בשבת. את לא זוכרת שתכננו ללכת ליאכטה?" היא שאלה והתחלתי להיזכר. "רגע, דיאה" אית'ן אמר, "בשבת את לא אמור ל-"
קטעתי אותו, "נכון, נזכרתי עכשיו" פניתי לרוז, וסימנתי לאית'ן לסתום את הפה.
"לא רוצה לבוא אלייך בשבת!" הוא אמר.
"ילד, לא שאלו אותך מה אתה רוצה. עושים החלפות, אתה תהיה אצלי ואחותך אצל אמא" אבי קבע.
"אני נשאר רק אם דיאה נשארת" איליי הקטן אמר בהחלטיות.
אבי נאנח, "בסדר. דיאנה, בשבת תישארי כאן. איליי לא היה אצלי הרבה זמן" הוא אמר.
"אוקיי אבא, בשמחה" אמרתי. לא, לא בשמחה בכלל.
"אחותי, את איתנו?" רוז שאלה, "כן, את בסדר?" אית'ן פנה אליי גם הוא. הנהנתי, ראיתי שלא שכנעתי את אית'ן.
"מעולה, הפלגה של שלושה ימים, הנה אנחנו באים!" רוז אמרה בחיוך. כמעט נחנקתי שוב, שלושה ימים? מתי בכלל דיברנו על שלושה ימים? דאמט!.
"את בטוחה שאת בסדר?" אית'ן לחש לי, הנדתי את ראשי לשלילה.
"לחיי ההפלגה, ויום ההולדת שלי" רוז אמרה והרימה את כוסה. "לחיי ההפלגה!" אית'ן אמר בהתלהבות, וזכה לחניקה מקצועית מרוז. "בסדר, בסדר." הוא אמר בכניעה, רוז שיחררה אותו. "ג'יזס!, לחיי יום ההולדת" הוא אמר, רוז חייכה חיוך ניצחון. אני חולה על שניהם. לי יש עוד שלושה חודשים עד 18, אחר כך אהיה חופשיה מהכבלים של "החוק לקטין".
רוז ואית'ן קמו לרקוד, רוז עיקמה את אפה כשראתה שאני לא באה בעקבותיהם. "אחותי, בואי כבר!" היא אמרה והרימה אותי אל רחבת המסעדה. השירים הוחלפו בשירים מקפיצים, והתחלנו לרקוד ולהשתגע.
רק לשכוח וזה יעבור, בסוף הכל עובר הרי... נכון?
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfiction"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
