"אוקי, תעצרו את הבולשיט הזה!" אמרתי לשוטרים. "מי אתם בכלל?" שאלתי בכעס.
"אן. יו. פי. די" אמר אחד השוטרים את ראשי התיבות של משטרת ניו יורק והציג תעודה.
"היא לא חטפה אותי! אני ברחתי מהבית!" אמרתי את הדבר הכי הגיוני בעולם. מאיפה הם המציאו את השטויות של החטיפה?!.
"ובכן, אם כך... אז יש לנו עוד בעיה" אמר השוטר המבוגר.
"איזו פאקינג בעיה?" שאלתי בעצבים גוברים.
"קטינה בורחת מהבית, ועוד אינה מודיעה לאפוטרופוס שלה על כך" הוא הסביר את עצמו. הוא צוחק עלי?.
"סליחה אבא, אני פעם הבאה אומר לך לאן אני בורחת ממך" הדגשתי. "אתה מבין את האבסורד אדוני השוטר?" פניתי לשוטר השלישי שהיה והחזיק בשרה. "אני ברחתי, מותר לברוח, אני קטינה שעושה שטויות בגיל ההתבגרות, זה רגיל לגמרי!" פניתי לליבו.
"שחררו אותן" הוא פקד אחרי רגע ארוך ושיחרר את שרה מהאזיקים, חיבקתי את שרה והבטתי באבי בכעס.
"את חוזרת איתי הביתה, עכשיו!" הוא פקד והשוטר הנהן
"את תחת אחריותו, את חייבת להקשיב למה שהוא אומר. גם אם זה לא מה שמעניין אותך כרגע" אמר השוטר המבוגר משלושתם.
"כן, אני בטוחה. בוא נראה אותך כשאביך מתארס לזונה ועוצר לאמא שלך את תזרים הכסף!" אמרתי בכאב.
"אין לי הורים, הם נהרגו בפעולה חבלנית" אמר השוטר. פאק מי לייף, למה זה תמיד קורה?! כאילו כל פעם ששואלים את השאלה הזו זו התשובה! 'אין לי הורים' גאון שאני.
נאנחתי. "אחי הקטן ברכב בחוץ, הוא בטח מתייבש שם, אלך להביא אותו" אמרתי ואחד השוטרים התלווה אלי.
"סיסי, איפה הראש שלך? חשבתי שתכננת להשאיר אותי פה לנצח!" איליי אמר כשראה אותי, הוא יצא החוצה ולפתע מבטו נעצר על השוטר.
"מה הסיפור?" הוא שאל והתקשח, פתאום הוא נראה כאילו גדל בשש שנים לפחות ומוכן להגן עלי בחייו.
"אני השוטר רוברט, ואני כאן כדי לוודא שאחותך חוזרת לבית אביך בלי שום ניסיונות בריחה ילד" אמר השוטר בחיוך קל.
"רוברט, כן?" איליי שאל והשוטר הנהן. "אני צריך ממך טובה אדוני, אני יכול?" הוא שאל בחיוך מתוק והשוטר אישר. "אני יכול להיכנס לניידת? זה היה החלום שלי!" איליי אמר בעיניים בורקות.
"בוודאי ילד" השוטר חייך ולקח את שנינו חזרה לביתה של רוז והכניס את איליי לניידת. איליי שאל כל מיני שאלות על התפעול של הרכב והפעלת הסירנות והיה נראה נלהב במיוחד.
"ומה זה?" איליי שאל. "זה הרמקולים." השוטר הסביר. "מצוין!" איליי אמר והפעיל את הרמקול הראשי.
"יש לי אבא בן זונה! הוא מכריח את אחותי להישאר אצלו כי היא שונאת אותו!" שמעתי את קולו של איליי זועק למרחקים ופשוט לא התאפקת והתפוצצתי מצחוק.
"סבתא לא זונה" תיקנתי אותו בצחקוק וראיתי מזווית העין את אבי אדום מכעס.
"אתם הילדים..." השוטר נאנח וחיוך קל ברח מזווית פיו כשהוציא את איליי מהניידת.
"עכשיו אני יכול ללכת הביתה, אדוני השוטר?" איליי שאל וגרם לי לנשוך את שפתי. לאן הוא ילך? אני לא רוצה שהוא יראה את הבית שלו לשעבר כששלט של הבנק מציב אותו למכירה. ורגע! אמא!. הוצאתי את הפלאפון מכיסי אך תוך רגע הוא נחטף מידי. כמובן.
"תחזיר לי את הטלפון!" דרשתי בכעס מאבי.
"דידי, אני ממש מבקש ממך, לא. אני דורש ממך! להפסיק את השטויות שלך ולבוא הביתה!" אבי דרש.
"פוטא מאדרה (בן זונה)... בעצם... סבתא הלן לא פוטא כמו הארוסה שלך" הטחתי בו בכעס.
"תשחרר לי את החשבון ואני באה איתך" הצבתי אולטימטום. "ותוריד מאמא את החובות" דרשתי עוד, הוא יכול בשאריות שלו לכסות את כל חובה ושיישאר עודף מהעודף!.
"אני משחרר לך את החשבון. וזהו" הוא אמר ותפס בידי.
"סיסי!" איליי צרח והשתולל בין ידיו של השוטר. "תעזוב את אחותי!" איליי צעק והדמעות החלו לעלות לי.
"היא אחותך, אתה הבן שלי!" אבי אמר בכעס.
"לא! תעזוב אותה! אתה לא יכול להיקרא אבא! מה היא עשתה לך שאתה נותן לה את כל הרע הזה? היא ילדה טובה!" איליי בכה, הוא לא כזה שבוכה, הוא שומר את רגשותיו לליבו. תמיד.
"תקשיב לי טוב ילד חצוף, אני מבין שהחינוך שלך לא יצא פורה במיוחד, אל תגרום לי להצטער ולקחת גם אותך מאמא שלך!" אבי... איים?.
"הי, הי, איליי. תסתכל עלי" ביקשתי והוא הביט בי, עיניו נפוחות מדמעות. "אני בסדר, רואה?" שאלתי והצבעתי על עצמי. איליי הנהן. "ותזכור" אמרתי ועברתי לדבר בספרדית, זו שפה שלמדנו מעצמנו יחד ואבי מעולם לא הבין מה הצורך בה כך שרק אני, אימי ואיליי ידענו. "תזכור, הרעים- לעולם לא מנצחים, כי למי שאין עוד לאן לרדת, יש לו רק מקום אחד לעלות אליו, ומה הוא?" שאלתי אותו כדי לראות שהבין.
"לגיהינום" הוא אמר ויכולתי להישבע שבעיניו עבר גהינום פרטי, כזה אחד שלא תדעו להכיל לעולם.
"סיימתם לדבר ספרדית?" אבי שאל בכעס גובר.
"לא, אני רוצה שתישארי!" איליי אמר בעקשנות.
"ואני רוצה וילה באמצע הסנטרל פארק ילד, החיים לא פיירים!" אבי ממש צעק.
"הי! דבר בקול רגיל או שאני נשבעת שהעסקה בינינו מבוטלת!" הזהרתי את אבי.
הוא הביט בי לעוד רגע ארוך. "העסקה מבוטלת וגם את באה הביתה" הוא אמר בקול מונוטוני.
"פחחח, לך זיין את הכלבה שלך!" אמרתי בעצבים. אני מכבדת את כולם, גם את השטן בעצמו אני אכבד כל עוד הוא מכבד אותי ואת מילותיו, אחרת הוא מחוק.
"אתה רוצה לדעת מה דיאנה האמרה לי בספרדית?" איליי שאל בקול שקט והוא הנהן קלות.
"שאתה- יחד עם כל פאקינג פני מחורבן שלך, תצעדו בשיירה אחת ענקית ונכבדה, ישר לגיהינום. כי רק הוא יסכים לקבל אותך"
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfiction"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
