בהיתי בה במשך שניות ארוכות ברוז, הבנתי שממנה לא תצמח הישועה, הבטתי בקאי. "זה נכון?"
קאי חכך בדעתו והדלת של הבית נפתחה. "רוז! את לא-" ריד קפא כשראה את מבטינו.
"קאי, זה לא מה שאתה חושב!" הוא ניסה להתנצל.
קאי הרים את ידו. "דיי, בואו נפסיק את השקר הזה..." הוא אמר בקול שקט.
מה הוא בעצם מנסה לומר?.
"אהוב שלי! איזו הפת-" אית'ן בא מאחורי ריד ונישק את לחייו, הוא עצר כשראה את המבטים. "מה קרה?" הוא שאל והתיישב.
"אני רוצה להתנצל שנייה, לפני מה שלא יבוא" רוז הפתיעה את כולנו. "אני הייתי מסוקרנת, נכנסתי לחיים של אחרים ולא כיבדתי את פרטיותם, אני מתנצלת ריד..." היא ביקשה סליחה וריד לא ענה, מתוח כמו קפיץ.
"אתם מוכנים להסביר לי את דממת המוות הזו?" שרה נכנסה ושאלה.
"כן... שרה אני רוצה שלשבי גם את בבקשה" קאי ביקש ושרה הנהנה.
קאי שם את ידו בידי והוצאתי אותה. מה קרה שגרם לו להרגיש כל כך רע למען השם?!.
פרצופו של קאי התעווה אך הוא קם ממקומו בכל זאת. "ריד הוא לא איקס רוז" הוא פתח וכולנו הבטנו בו בשאלה.
"מאיפה אתה יודע את זה? תוכיח!" היא ביקשה.
"קאי עמד בשקט ובלע את רוקו, הוא הסתכל עלי במבט מתנצל. פערתי את פי.
"כי..." התנשמתי. "אתה איקס..." אמרתי, כאב פילח את ליבי.
"אני מתנצל שלא סיפרתי לך על זה לפני ו-" קמתי מהספה ופניתי החוצה. "דיאה! חכי!" הוא ביקש ולקח את ידי.
"תעזוב אותי! חתיכת צבוע! שקרן! אידיוט! אתה חושב שזה מצחיק? לשחק בי ככה?!" שאלתי בכאב.
"אני בחיים לא לקחתי אותך כמשחק" הוא אמר בשקט.
"אז מה זה היה החרא הזה? להערים עלי? מה כל הבלאגן הזה היה? פגישות עם איקס? חוזה עבודה? אתה שפוי?!" שאלתי בכעס.
"דיאנה, אני בחיים לא רציתי לפגוע בך! זו לעולם לא הייתה אופציה עבורי!" הוא הבטיח, הבטתי בו.
"אני לא מסוגלת להסתכל עלייך, אני רואה פה רק את איקס.. אתה פשוט צבוע!" הטחתי בו ודמעות החלו לזלוג ללא שליטה.
יצאתי החוצה לאוויר הקר. "דיאנה, אני רק רוצה להסביר לך.." הוא ביקש.
הסתובבתי אליו, ידי שלובות ואני נועצת את מבטי בו. "דבר, נראה את ההסבר המלומד שלך" אמרתי בכעס. תחושת הבגידה צרבה בי בכל מובן.
"זה התחיל כשישבת על הספסל ובכית, אני רציתי לספר לך לפני זה, התקשרת אליי בוכה וסיפרת לי מה קרה, לא יכולתי להעמיס עלייך עוד דבר, כל פעם דחיתי את זה, פחדתי שתישארי איתי רק כי אני איקס... כשהעליתי את רוז על הבמה באותו היום לא חשבתי שהיא תגרום לי להעלות גם אותך, רציתי לשמוע את הקול שלך מחוץ לדיאנה פורד, רוז תמיד חרפנה אותי שיש לך קול של מלאך, רציתי..." קאי עצר לרגע להביט בי. שום דבר. פוקר פייס. "כששמעתי את הקול שלך פשוט לא יכולתי, בקושי נשארתי על הבמה עד סוף ההופעה, כשירדתי באם ואני היינו באותו הראש. היינו חייבים אותך אצלי, ושוב, הייתי-"
"עצור רגע" קטעתי אותו. "תחזור אחורה רגע, אז מי היה האיש על הבמה כשהיית לידי? עם מי דיברתי בטלפון כשישבנו בפארק?" לא הסתדר לי כלום.
"איתי..." ריד בא מאחורי מבויש.
"אתם פשוט חולי נפש..." נהמתי ועליתי לחדר של רוז בכעס. נכנסתי למיטה. אני לא יוצאת ממנה.
משעמם לי.... האממממ....
את, כן כן כן, לא, לא היא! את שכרגע לא מבינה מה נדפק איתי!
גם אני לא מבינה האמת, את מוכנה להסביר לי למה את... טוב, כאן?
אה, לא יודעת, הסיפור נמרח מידי, לא מובן, אבא חרא, חבר שקרן, חובות... נמאס לי.
אוקי, אז מה את רוצה שאני אעשה?
אני יודעת? את הכותבת! תסדרי את הכל!
תתני לי עצה.
אני רוצה שתחזירי את הזמן, אני לא רוצה לדעת שקאי הוא איקס.
זה בילתי אפשרי... זה הסיפור...
אז שהוא יספר לי! למה אני צריכה לדעת את זה מרוז?
דיאנה... זה לא נתון לוויכוח, תתעוררי, עכשיו!.
לא רוצה! תעשי מה שביקשתי!
אוקי, אבל תזכרי שאת ביקשת את זה...
רגע! מה את הולכת לעשות לי? שירה! תעני!.
בי בי דיאנה.
קמתי במהירות והרגשתי משהו על פניי.
"היא התעוררה!" שמעתי את קולה של אימי, מה הולך כאן?
"דיאה! דיאה! תודה אלוהים, היא ערה!" שרה ורוז היו אחריה.
סימנתי להן על המסכה, אחות שבמקרה הייתה באזור עזרה לי להוריד אותה.
"אמא.... מה קרה?" שאלתי, מבולבלת כולי. "למה אני בבית חולים? קרה משהו?".
רוז הסתכלה על אמא ועל דמות שישבה בפינה. "מה? שאלתי לא מבינה את קרב המבטים.
"ניתן לכם לדבר" אמא אמרה.
רוז הנהנה וקמה ממקומה.
"רוז! מה נדפק? מה קרה?" שאלתי אותה.
"הכל בסדר, רק... תדברו לעזאזל" היא אמרה וחיבקה אותי.
לדבר עם מי?
"דיאה, אני רוצה להתנצל.... אני באמת, לא חשבתי שזה יהיה ככה, אני אפ-"
"אתה מוכן להגיד לי על מה אתה מדבר? או לפחות מי אתה?" שאלתי את הבחור.
בלבול נוצר על פני המלאך של הבחור. "דיאה..." הוא אמר בזהירות.
"כן, אני יודעת שקוראים לי דיאנה, אבל מה השם שלך?" שאלתי בתמיהה.
"קאי... קאי אוונס" הוא אמר מהוסס.
"אני אמורה להכיר אותך?" שאלתי בבלבול.
קאי קם מהמקום שלו והתיישב לצידי.
"דיאנה, זה חשוב. את מנסה לעבוד עליי? כי זה לא מצחיק" הוא אמר, כמעט מתחנן. על מה הוא מדבר אלוהים???
"אני לא מכירה אותך, תעזוב אותי!!! צעקתי והוא נרתע. מה אתה אמור להיות בשבילי?" שאלתי בניסיון להבין מה הולך סביבי.
"דיאה... אני החבר שלך"
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfiction"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
