"אוון! הרצפה, מגי! השולחנות, ארתור! הסאונד, שרון! סטייל, רנה!... תגישי להם אוכל" נכנסנו בבליל של קולות לתוך המתחם שיוסב בעוד שעות בודדות לבמה ענקית, וזה שלנו, בעשר אצבעות.
"דיאה, יש מישהי מאחורי הקלעים, היא מבקשת לדבר איתך" סאם נכנסה לחדרי בלי רשות וגרמה לשפתיים היפות בעולם להתנתק ממני.
"תודה סאמי, אבל אני לא בנויה כרגע למפגשי מעריצים." אמרתי בעייפות רבה.
"לא, את כנראה לא מבינה.. זו-"
"קמיל..." קטעתי אותה ודמות נמוכה ושזופה הייטב נכנסה אל חדרי. "מה את עושה כא- אומייגד!!!!" צרחתי בבהלה ושמתי ידי על פי, קאי רץ לכיוונה במהירות ועזר לה להתיישב על אחד הכיסאות. כל גופה מלא פציעות, חבלות ושריטות. היא לא נראית טוב... היא נראית כמו...
"מה קרה לך לעזאזל?!" קאי שאל בהלם ונתן לה כוס מים.
"אני מתחננת, תלכו! תברחו! תיעלמי! הוא ימצא אותך... בכל מקום" היא אמרה בבהלה ובכתה בכי תמרורים.
"קמיל על מה לעזאזל את מדברת?!?!" שאלתי בלחץ.
"סאם, לא להיכנס או לתת לאיש להיכנס!" קאי פקד ונעל את דלת החדר. "עכשיו את מוכנה להסביר?" היא פנה אל קמיל המפוחדת למוות.
"הוא- זה לא... אף פעם..." היא בכתה, שמתי את ידי על כתפה וליטפתי אותה.
הטלפון שלי צלצל -אמא- רציתי לנתק אבל לאמא אני תמיד עונה, לא משנה באיזו סיטואציה.
"אמא? משהו חש-"
"קמיל אצלך???" היא שאלה והבהלה ניכרה על קולה, זה לא הקול של אמא שלי. קאי גם הוא הסתכל עלי וסימן לשלילה.
"אמ... לא, למה שהכלבה הזו תהייה??" זייפתי הצגה בעוד אני ממלאת לקמיל עוד כוס מים ומגישה לה.
"אוקי... סתם, שאלתי..." היא אמרה.
"סבבה, לא זה היה מוזר. תגידי, איליי ורנה באים להופעה בסוף, כן?" שאלתי.
שקט היה לרגע על הקו. "כן, הם באים יפה שלי" קאי הביט בי והנהנתי לו, הוא רץ החוצה לדבר עם ריד.
אין בחורה כזו רנה. אמא משקרת. זה לא הקול שלה. היא תמיד תעצור אותי מלקרוא לקמיל כלבה. היא לא תגיד 'סתם שאלתי'. משהו קרה.
"יופי, אולי גם תבואי? שאלתי, קמיל סימנה לי בלחץ ללא אך לא הקשבתי.
נשמתי עמוק. "אמא..." אמרתי בולעת את דמעותיי. "זה הסרטן, נכון?" שאלתי והדמות זלגו. כשהיא אמרה כן פרצתי בבכי, הכינוי לאבי היה סרטן...
"אני רוצה שתחיי אמא, אני חוסכת כסף לטיפולים שלך, אני מטפלת בזה, אוקיי?" ביקשתי בדמעות, ריד נכנס אחוז שדים לחדר ופתח את מחשבו הפלאפון שלי חובר למסך והוא הל להריץ תוכנות.
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfiction"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
