כשהמחנכת דוחה רק לך את הבגרות לשנה הבאה ולכל הכיתה לא: 😮🥳🤭
ואז יש לך גם זמן להעלות פרק!
==============================================
"מי המנצח?" קולו המטריף שאל בפעם ה... אין לי מושג, לא סופרת.
"אתה! אתה! אתה! תפסיק!" צרחתי בצחקוקים כשאצבעותיו המהירות עברו על כל חלקי גופי.
"אל תשכחי את זה!" הוא הודיע וחיבק אותי, מנשק את מצחי. ואני? מתנשפת כאילו רצתי מרתון.
עצרנו בכניסה לעיר והחננו את האופנועים במשרד הראשי שלנו.
צרחה בלתי רצונית נפלטה מפי, קאי תפס אותי ומשך אותי עליו. "תישארי כאן" הוא לחש לי. התנשמתי בבהלה, מה קורה כאן?!... מה עשו... מי עשה את זה?!.
כל הקיר התכול מרוסס בגרפיטי מפחיד ותמונה שלנו מהמטבח ביום ההולדת שלי כשקאי רוצה לשים לי את השרשרת ואני מסרבת מודבקת שם.
"קאי..." התנשמתי בבהלה.
"הי, הי, הכל בסדר, ששש נסדר את זה" הוא לקח את בניי בין ידיו וניגב את הדמעות שאפילו לא שמתי לב שהחלו לצאת.
מאבטח וסאם נכנסו אחרי עשר דקות וסאם קפאה. "מה... למה שמישהו יעשה את זה?!" היא אמרה בבהלה.
"סאם, תרגעי! הכל בסדר!" קאי ניסה להרגיע גם את סאם המבוהלת, המשטרה הגיעה כעשרים דקות לאחר מכן ותוך פחות משעתיים מצאו את האשם, טוב... אשמה.
"קיילי בישופ" השוטר הכניס אותה לחדר, נערה בעלת שיער כהה ועיניים ירוקות.
"אני לא עשיתי את זה בכוונה" הנערה בוכה וליבי נחמץ, תהרגו אותי אני שונאת שבנות בוכות.
"תשחרר אותה בבקשה, היא לא אסירה!" התעצבנתי אך השוטר לא הראה נכונות לעזוב אותה. "אמרתי תשחרר!" התעצבנתי ותלשתי אותה מידו.
"בבקשה!! אני לא עשיתי את זה כי רציתי!" הנערה, לא יותר משש עשרה אמרה בבכי, עיניה נפוחות.
"הכל בסד-" גופו של השוטר ניסה לחצוץ ביני לבין הנערה בכוח, פיזית כאילו. בכל הכוח...
"דיאה!" איליי רץ פנימה ותלש את השוטר ממני. "אתה לא רוצה לדעת מה קרה לשוטר האחרון שנגע באחותי!" איליי נהם בזעם, עינייו הפכו שחורות.
"שחרר ילד" קאי תפס אותו ומשך אותו הצידה.
"שלא יגע באחותי!"
"הוא לא יעז" קאי סינן, הוא היה שליש צעד אחרי איליי לפוצץ את השוטר מכות. מה אני אמורה לעשות עם השניים האלה?!.
השוטר מלמל כמה מילים ועזב את האזור, נשארנו אנחנו, סאם, וקיילי.
"את בסדר ילדה?" קאי רכן לעברה, היא ישבה מכווצת על הרצפה, מבוהלת עד המוות.
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfic"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
