נו דיאנה, מה את אומרת על הסידור?
חתיכת מטומטמת! תחזירי את המוח שלי לתפקוד!
אבל זו לא הדרך. אי אפשר לשחק בכללים.
אפשר! זו הדרך!
לא, זו לא. ויש לך פעם אחת אחרונה לבחור, לזכור. או לשכוח.
אמממ... אני חושבת ש... שלזכור.
כך יהיה.
פקחתי את עיניי בבהלה, מביטה סביבי, אני לא בבית חולים...
קמתי מהמיטה והרגשתי עיניים ננעצות בי. "אני רואה אותך, אתה יודע" אמרתי בתסכול עמוק.
קאי קם ממושבו והתקרב אליי. "דיאה, אני רק רוצה לדבר..."
נשפתי אוויר בייאוש. "כמה זמן ישנתי?"
"שלוש שעות..." פאאאק.
קמתי מהמיטה של רוז וסידרתי את שערי מול המראה. "את מתכוונת להתעלם ממני עוד הרבה?" קאי שאל וראיתי את העווית על פניו.
"אני צריכה זמן קאי... זה קשה לי" אמרתי בכנות.
קאי התקרב אלי ושם את ידו על כתפי בעדינות, הסתובבתי, "אני אתן לך את כל הזמן שבעולם, יצאתי אפס ומסריח אבל... אל תוותרי עליינו כי אני דביל" הוא ביקש.
הנהנתי והוא יצא מהחדר, רוז נכנסה. "דיאה, אני כל כך מצטערת, לא חשבתי שזה יתפוצץ ככה" היא אמרה וחיבקה אותי.
קמתי מהמיטה ונכנסתי לשירותים, מחליפה לפיג'מה של רוז ומצחצחת את שיני במברשת שיש לי כאן מאז ומתמיד.
"את יודעת מה הכי עצוב? שהוא ישב לידי ואיים על עצמו שאם אבכה הוא יראה רק שחור" נזכרתי בהבטחה ההיא בפארק, לפני יומיים בסך הכל.
"הוא אוהב אותך דיאה, את אפילו לא יודעת כמה" היא אמרה בכנות.
נאנחתי. "אני יודעת, וזה מה שמסבך את הכל! יש לנו את אותם הרגשות!" התוודיתי.
רוז הביטה בי לרגע. "אני מניחה שזה אמור להיות משהו טוב?" היא הסיקה.
"פאאאאאק, לא יודעת! אני רוצה למות!" נהמתי בתסכול.
"הי! הי! תסתכלי אליי," רוז תפסה בכתפיי, היישרתי מבט בגלגול עיניים. "לא ככה! תתיישרי!" היא אמרה וסטרה ללחיי.
"רוז! זה כאב!" הוכחתי אותה.
"התעוררת, יופי. עכשיו תקשיבי לי טוב מה את עושה: את הולכת להתקלח ולהתלבש, את יוצאת לפגישה עם קאי. איקס נשאר כרגע אלטר איגו עד שתדעו להסתדר עם זה, זה מובן?"
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfiction"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
