כרעתי ברך מולה, באהבה לא נורמאלית. רוצה אותה לעצמי, ורק לעצמי.
עיניה דמעו והיא כיסתה בידיה את פיה שהחניק יבבות.
"כן" היא לוחשת ומוציאה אותי מהמחשבות. "כן, כן! כן כן כן!!!!" היא צועקת ומתנפלת עליי בנשיקה.
נישקתי אותה באריכות ומחבר את הטבעת לאצבעה כשהיא רועדת מהתרגשות. "אמרתי לך שתהיי דיאנה אוונס, רק הבוקר אמרתי לך" אמרתי בחיוך שחצני והתרוממתי לחבק אותה כשהדלת נפתחה במהירות.
"ריד?!" דיאנה שאלה בתמיהה למראה פניו.
"זו... ג'סי, בוא.. עכשיו!" הוא אמר בין נשימה לנשימה, קמתי במהירות ורצתי החוצה לפני שהוא הספיק לומר משהו. רצתי לתוך הבית כאחוז טירוף "איפה היא?!" שאלתי בבהלה ואמא הביטה בי בחיוך. "מה את מחייכת?! איפה היא?" שאלתי באטרף.
"קאי... על מי אתה מדבר?!" היא שאלה מבולבלת. "קרה משהו לדיאנה?" היא שאלה,
"מה?!, אמא... על מה את מדברת? ריד אמר לי שג'סי-"
"בסדר גמור, לא נתת לי לסיים את המשפט, היא נרפאה, זה היה גידול לא מזוהה והצליחו להוציא לה אותו בטיפול ניסיוני" הוא אמר. "תנשום" הוא פקד ולפתע נזכרתי שאני אמור לבצע פעולה פשוטה ולא חשובה שנקראת נשימה...
"קאי! הכל בסדר?!" דיאה רצה והשיגה אותי, עדיין לא אוחזת מה הולך סביבה, חיבקתי אותה ונישקתי את קודקוד ראשה.
"הי, תסתכל עליי, אני-"
"אומייגדד!!!!!" זעקה נשמעה ואית'ן רץ אליה ונישק את פניה המופתעות ומחבק את גופה.
"אמממ אית'ן? מה קרה?" היא שאלה מובכת מהסיטואציה, אית'ן הרים את ידה עטורת הטבעת וחייכתי.
"זה מה שקרה! הולי שיט! אני.. ממתי?!" הוא שאל ודיאנה הביטה בי, חיוך מתנצל על פניה.
"חמש דקות..." היא ענתה מבוישת ואמא שמה את ידיה על פייה, מחייכת בהתרגשות ומנשקת את לחיינו ומחבקת אותנו.
"אתם פשוט מושלמים" ריד הוסיף ולחץ את ידי, מנשק את דיאה על ראשה,
דיאה נכנסה מתחת לידי ואחזה בה, מחייכת אליי במתיקות מטריפה. "אני חושבת שהם מרוצים" היא לחשה לי
חייכתי לה חיוך מקניט. "מי לא יעמוד מול דיאנה אוונס?" שאלתי והיא צחקה ובהתה בטבעתה. "מה יש ירח?" שאלתי וליטפתי את גבה.
היא חייכה ומחתה דמעה. "סתם... אני מנסה להבין מה היה קורה אם לא הייתי שופכת על ראמון את הארוחה שלכם בפעם הראשונה שהתראינו" היא אמרה וראשה התרפק על חזי.
"קחו חדר!" ריד צעק מהקומה העליונה. "ג'יזס הם דביקים!" שמענו אותו אחרי שהדלת של חדרו נטרקה
צחקתי ודקה אחר כך הדלת של החדר נפתחה. אית'ן יצא ממנה וריד אחריו. "אית', בוא אליי" ריד אמר ואית'ן לא שמע אותו , או שלא הקשיב. הוא ירד אלינו וחיבק אותי, מנשק את לחיי. "מה אתה פאקינג עושה?!" ריד נהם בזעם, תולש אותו ממני, מופתע בעליל ממה שהרגע קרה.
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfiction"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
