"מוכנה?" אמא באה אלי כאילו אני מינימום בשמלת כלה.
"אני חושבת..." אמרתי והעברתי מבט במראה, התחרטתי. "אני נראית כמו ראש אננס" הודעתי ואמא צחקה ומשכה ממני את השמיכה.
"צאי כבר מהמיטה!" היא צעקה עליי בחיוך.
יצאתי והיא חיבקה אותי. "את מאורסת!" היא אמרה בהתרגשות ודמעה זלגה מעינה.
"לא רישמית" תיקנתי. "אנחנו.. טרום מאורסים?" אמא צחקה.
"אני אוהבת אותך ילדונת, היום את בת 20, את הוצאת אותי מהחרא שהייתי בו-"
"באשמת הזבל" נשפתי בזעם. גילינו שאבי הונה מאות אנשים וסחט את כספם, בניהם אמא שלי.
"די ילדה שלי, רציתי להודות לך, שנתת לי את הזכות לראות אותך גדלה ומעצימה את עצמך, אני גאה בך, במה שהפכת להיות ילדה שלי. הפכת לעולם בזכות עצמך, את בחורה מוכשרת ו-"
"טוב ג'יין! הילדה לא מתחתנת היום! תני לה נשימות, מה זה הדיכאון הזה?!" רוז נכנסה והוציאה אותנו מהרגע המרגש-מאוד-למדי שלנו.
"חכי ילדה, זה יתנקם בך" אמא הזהירה את רוז והיא ניפנפה אותה ותפסה אותי.
"הוא אמר לי לתת לך את זה" היא משכה אותי למטבח, עם פיג'מת במבי קצרה.
"יופי לו, ביום הולדת שלי הוא לא נמצא במיטה ואפילו שולח לי דברים דרכך, גאון גדול" אמרתי בתסכול מזויף ושנינו צחקנו.
"קחי את זה!" היא דחקה בי ונתנה לי את הקופסא הבינונית והמעוצבת. "זו לא פצצה" היא אמרה כשהתמהמהתי.
צחקתי ופתחתי את הקשר הראשון. "מממ רמז?" שאלתי.
"אפילו לא אחד." היא אמרה ופקדה עליי שוב לפתוח את החבילה.
"לא! הוא חולה נפש...." התנשמתי, הוא. לא. א-מ-י-ת-י!!!!
פתחתי את הקופסא ובתוכה נחה שרשרת כסופה יפיפייה, תליון ירח כסוף גם הוא מונח עלייה ובתוכו כדור תכול זוהר.
"יתאים לשמלה" שמעתי את קולו המטריף מאחוריי. הסתובבתי במהירות וראיתי אותו עם זר פרחים לבנים. לא, הוא לא נורמאלי!.
"אתה אמיתי?!" שאלתי והוא חיבק אותי, מנשק כל סנטימטר על פניי ונעצר על שפתיי עם מלא צומת הלב.
"בפעם האחרונה שבדקתי? הפנטזיה הזו אמיתית לגמרי" אית'ן אמר כשהוא וריד נכנסו שלובי ידיים לבית וזכה למבט מריד שגרר אחריו נשיקה... ואנחנו הדביקים, כן?.
"תסתובבי ירח," קאי ביקש בקול שקט.
"לא" אמרתי והוא הרים גבה. "לא." קבעתי שוב ולקחתי את פניו בשתי ידיי. "אתה אדוני, מקבל עונש שלא קמתי בבוקר עלייך, אני אקח את זה ואתה לא תראה אותי עם זה עד שאהיה מוכנה במאה אחוז, תודה" אמרתי ולקחתי את השרשרת מידו. נישקתי את לחייו. "אתה יכול ללכת, שו, שו" גירשתי אותו מעבר לדלת.
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfiction"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
