עליתי לחדר בשקט, מאושרת בכל ליבי אך חוששת עד מוות.
הוא אוהב את דיאנה. לא את דיאה.
הוא.... יכול להיפגע. איך הם הגיעו למסקנה שזה קאי אלוהים? מי הדליף שאנחנו יוצאים?.
"דיאנה, חייבים לעוף מכאן!" קאי נכנס לחדר ובא לעברי. הוא לקח את התיק נסיעות הגדול שלנו והעמיס עליו דברים.
"קאי? מה קרה?" שאלתי בהיסטריה.
"יש פה עשרות אנשים, אנחנו צריכים להעלם עד שנרד מהכותרות" הוא אמר ולקח את ידי.
"קאי... זה לא יהיה חכם לברוח שוב.." אמרתי בעצב,
"את... רוצה חשיפה?" הוא שאל.
"חשבתי על זה הרבה קאי... אני עוד לא בטוחה, יש לי אלטר איגו שפוגע בזוגיות שלי... ומצד שני... אני לא מרגישה בנוח עם עצמי..." אמרתי.
קאי נישק את ראשי. "בואי נלך מכאן, ניסע להורים שלי עד שהבלאגן יגמר" הוא ביקש.
"קאי" נדהמתי. "אתה אף פעם לא... דיברת איתי על ההורים שלך..." ניסחתי את זה בעדינות. אני וידעת שקוראים להורים שלו ברונו וקאלי אוונס, ושיש להם חברת אבטחה מובילה בתחום, ושקאי עזב את הבית, ושכשהוא חזר לדבר עם ריד אז ההורים שלו כעסו ממש...
"אני יודע, זה בסדר בייב" הוא אמר ולקח את ידי.
"אי אפשר לצאת מהיציאה הראשית..." לחשתי.
הלכנו ליציאה האחורית, ולמרפסת, ולמעלה, ואין לנו אפשרות לצאת בשום פאקינג מקום!.
"אני יודע שזה ישמע פסיכי, אוקיי?" קאי אמר ופתח את עליית הגג.
"קאי? מה אנחנ- וווואאאא" צרחתי בפחד כשהוא משך אותי למעלה במהירות.
"את יכולה לפקוח עיניים ירח" קאי לחש לי בעוד אני מחובקת בין זרועותיו.
פקחתי אותן באיטיות. הבטתי סביבי. "אנחנו בגג, איך נצא מכאן?" שאלתי בפאניקה, אם יש משהו אחד שאני יכולה לפחד ממנו זה גובה.
"הי, הי, ירח! תסתכלי עליי, אין כאן כלום, אנחנו לא יכולים ליפול, תסתכלי..." הוא אמר והחווה בידו על הגדר שמקיפה את הגג.
"אני פוחדת, הוא נלך מכאן" בכיתי בהיסטריה, נצמדתי לגופו של קאי בלחץ.
"אני יודע, אני מצטער. עוד שלוש דקות אנחנו עפים מכאן" הוא הבטיח לי.
לקחתי מעט אומץ וגררתי את קאי איתי, מסתכלת לכיוון הכניסה הראשית של הבית, הוא לא צחק. יש פה עשרות אנשים...
"קאי אני פוחדת" כל מגננה. כל חומה. כל התקפה שהשתמשתי בה בשנה האחרונה מול אבי, מול קמיל, מול הבנק, מול הסוכנים, הכל נפל.
"אני פה, אני שומר עלייך ירח, את יכולה לשחרר" הוא הבטיח לי. ובנימה זו- קרסתי על רצפת הגג בין ידיו של קאי.
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
أدب الهواة"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
