"תזוז ממני בבקשה. תודה." אמרתי לבחור שניסה להתחיל איתי, לא אשקר. יש חולי נפש בניו יורק, כאילו... הרבה מהם.
הבחור זז ממני באלגנטיות ועבר לטרף הבא שלו, אית'ן שיחק את עצמו הבן זוג וככה אף אחד לא התקרב אלי או לרוז, טוב... כי רוז זו רוז בלי שום קשר לאית'ן, היא פשוט... מיוחדת?
"הי אחותי, בשעה שתיים" רוז אמרה לי באלגנטיות עם הקודים שלה.
"מה? אל תחרפני אותי, דברי אנגלית, תודה" אמרתי, יודעת שאני לא התייחסתי אליה יפה אבל... אפשר להאשים אותי?.
רוז נאנחה ומלמלה משהו על זה שאי אפשר לדבר איתי בשפת הסימנים "בחור. חתיך. מאחורייך. תסתכלי!" היא אמרה בחיוך וסובבה אותי לכיוון הבר.
"חתיייייך, נשבע באלוהים שהייתי עושה אותו!" אית'ן צעק כדי שנשמע אותו, טיפונת באיחור כי המוזיקה נפסקה ו... כל המסעדה שמעה אותו.
"פאק, אני הולך לחפש את הקבר שלי, להתראות אנשים, תכחישו אלי קשר" היא לחש סמוק כולו, הבחור שדיברנו עליו קם ממושבו והתקרב אלינו. "ריד" הוא הציג את עצמו ורוז באה להושיט את ידה, הוא לא הסתכל עלייה בכלל, הוא הביט רק באית'ן.
"או, א- אני? אממ הי! אני אית'ן" . אית'ן הציג את עצמו מבויש.
"אתה רוצה אולי נצא לשתות איפו שהוא, אית'ן?" שאל הבחור שגילינו ששמו ריד, אית'ן הנהן והם יצאו מברברים את השכל על אריאנה גרנדה ואיקס המסתורי. איך שהדלת נטרקה רצנו למטבח וצרחנו באושר, שרה הצטרפה לחגיגה ומחתה דמעות התרגשות, אית'ן הוא המלאך שלנו, אנחנו מטורפות עליו, הוא פשוט מדהים!
"אז... מה עכשיו?, תמיד צחקנו שאת תהיי הראשונה שתצא" רוז אמרה וגרמה לי להסמיק, שתינו עדיין בתולות, לא... לה היה אף רגע נכון או לא.
"תראי! תראי!" רוז אמרה וסובבה אותי אחורה. נאנחתי, בפעם האחרונה שהיא ניסתה לשדך אותי יצא לאית'ן ו...-גאד דאם!.
"וואט. דה. פאק?!" לחשתי לה וצפיתי בבחור הזה מתיישב באחד השולחנות הריקים ,מכינים בשבילו שולחן לשניים
"הבא" לחשתי לרוז והיא הנהנה באכזבה, לפתע בפתח המסעדה נכנס איש בשנות הארבעים לחייו והתקרב לשולחן של הבחור החתיך.
"קאי, אני-"
"כן, כן. שמעתי מה אתה אמרת, מה אתה באמת רוצה?" הבחור שענה לשם קאי שאל בשקט, אנחנו שמענו.
"תחתום על החוזה והכל יסתדר" אמר המבוגר.
"לא! אני לא הורס את עצמי לטובת... לטובת מה בכלל? אני אוהב את זה בדיוק כמו שזה!" קאי אמר וכעס נשזר בקולו.
"זה יציל לך את התחת!" המבוגר אמר בכעס.
קאי נאנח בתסכול, בא לי שטות קטנה, רצתי למטבח ולקחתי מדים ואת ההזמנה של השולחן שלהם, שתי סושי, מטבלים, ומשקה לימונדה, מצוין.
"ההזמנה שלכם" אמרתי וקטעתי את שיחתם, כשסיימתי להוריד את הסושי ומגוון המתבלים הגיע השואו שלי. 'מעדתי' הצידה ו'בטעות' המשקה נשפך על המבוגר, הוא קם ממקומו בבהלה כשמשקה הלימונדה מרטיב את בגדיו.
"פאק!!!" צעק האיש בכעס ואפילו לא חיכה שאגיש לו מטלית נקייה והלך לשירותים. קאי חייך והבין את מעשי.
"הי, תודה לך, את מצילת חיים" קאי לחש לי והרגשתי צמרמורת בכל גופי.
"בכיף, מה הקטע שלו בכלל?" שאלתי תוך די שניקיתי את הבלאגן לפני ששרה תתהפך עלי.
"אה... זה לא משהו שאני יכול לחשוף לצערי" הוא אמר אחרי רגע התלבטות.
"אוקי, זה בסדר". אמרתי בחיוך והעברתי ניגוב אחרון על השולחן. "שמחתי לעזור".
"תודה בכל מקרה" הוא אמר ושלף שטר כדי לשלם על הארוחה. חייכתי ולקחתי אותו, הכנסתי לקופה.
חזרתי לשולחן לקחת את הצלחות והדברים שנותרו ולהפתעתי הוא לא היה שם, נשאר שם רק שטר של חמישים דולר ופתק קטן.
'טיפ קטן לעזרה גדולה. תודה רבה- קאי.'
וואט דה-
"אחותי, לאן נעלמת לי? לא מספיק אית'ן עכשיו גם את?" רוז באה מאחורי ועצרה כשראתה אותי עם הפתק.
"ממי זה!!!" היא צעקה בהתרגשות וחטפה לי את הפתק. "במה עזרת לו?" היא שאלה.
"בלהרוס לי את פגישת חיי!" המבוגר חזר והוא היה כועס, כאילו... ממש כועס.
"קאי לא רצה לעשות איתך את מה שלא עשיתם שם!" אמרתי בקול טיפונת עצבני.
"את לא יכולה להתערב! מי ביקש ממך בכלל?" הוא שאל בכעס רווי.
"סליחה? אדוני, תסתלק מהמסעדה שלי! אתה שומע אותי? קח את הרגליים המזויינות שלך ואל תדבר ככה לבת שלי!" שרה באה משום מקום.
"תודה שרה" אמרתי לה וחיבקתי אותה אחרי שהוא יצא, עדיין עצבני.
"פוטא מאדרה!" היא אמרה ורקעה פעם אחת ברגלה על הרצפה, זה מה שאני אוהבת בספרדים, לא מסמפתים.
עזרתי לשרה לסיים את המשמרת גם אחרי שרוז נסעה כבר הביתה, אני אוהבת את המסעדה הזו ואת המנהלים שלה. שרה וליאון הם ההורים הלא רשמיים שלי, כמעט מחצית משנות התיכון העברתי בביתם ואני מודה להם על כל רגע.
"קדימה, סיימנו" שרה אמרה והחלה לכבות את האורות. יצאתי החוצה וכמעט מתתי מבהלה.
"קאי?"
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfiction"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
