לפני הפרק, רציתי לשאול אם אתן רוצות תמונות של כל הדמויות עד היום, או שאחליף את התמונה של דיאנה למעלה בתמונות שקשורות לפרק, אחת בכל פעם, והכי חשוב- אם אתן רוצות קישורים לשירים?.
------------------
נכנסתי למיטה אחרי המקלחת הרותחת, שוחחתי לפני זה עם קאי והסברתי לו שאבי מגונן עלי יותר מידי, התחמקתי בהצלחה מנושא סם האונס, אין בי כוחות להתמודד גם עם זה עכשיו. דיברנו עוד קצת וקאי גרם לי לחייך, סיימנו את השיחה בשתי דברים- הראשון הוא שאבא שלי לא ידע על זה. והשני הוא שיש לנו דייט בשבוע הבא ביום שלישי, ואני סופר מתרגשת!.
הטלפון צלצל. -אבא-. מה הוא רוצה ממני?!
"כן" עניתי בקור. אני עוד כועסת עליו.
"דיאנה יש ארוחת ערב" הוא אמר ושמעתי את שקשוק הצלחות.
"אני לא רעבה" סתמתי את הנושא.
"תרדי לאכול" הוא קבע וניתק. הוא אפילו לא עלה למעלה, הוא כאילו... מתרחק.
שמתי פיג'מת קיץ של דיסני, כי איך לא וירדתי למטה, השולחן ערוך לשלוש ו- רגע מה? שלוש?
"אבא... למי הכיסא השלישי? איליי בא!" ניחשתי בשמחה.
"כן... אה לא. איליי לא יבוא" אבא בישר לי ופני נפלו.
"אז מי מצטרף?" שאלתי מבואסת כשנשמעו דפיקות בדלת.
"אני אפתח" אבא אמר ופנה אל הדלת, אישה בערך בגיל הארבעים עמדה שם, רגע זו.... גאד לא!.
"דיאנה את זוכרת את קמיל" אבא אמר. לא לא לא לא לא לא אין מצב! פשוט לא!.
"דיאנה..." קולו של אבא היה מתרה, שונה.
"ממתי?" שאלתי בקול חנוק.
"ממתי מה?" קמיל שאלה בפרצוף תמים.
"ממתי זה" שאלתי כשדמעות מאימות לפרוץ מעיני והצבעתי על הטבעת שעל ידה.
"אה! זה! כן, אביך הציע לי נישואים לפני-"
"סתמי! לא פאקינג שאלתי אותך!" צעקתי, לא התאפקתי יותר.
"דיאנה! דברי אליה בכבוד!" אבי צעק עלי אדום מעצבים.
"אווו סליחה, אתה צודק, אולי אני גם אקרא לה אמא?" שאלתי בכאב.
"אני רק באתי להכיר אותך דיאנה ו-"
"די, די! אולי תעשי משהו אחד טוב בשבילי ותסתמי?" שאלתי וחטפתי את המעיל שלי מהכיסא. אני לא נשארת כאן.
"דיאנה חזרי הנה!" אבי קרא כשרצתי החוצה, לא הסתובבתי אפילו לעברו, המעיל הארוך כיסה על הפיג'מה הקיצית שהתאימה אך ורק אל תוך הבית, בחוץ היה קור שאיים להקפיא את עצמותי.
פתחתי את הפלאפון התקשרתי לאית'ן, בעצם... הוא בדייט אז ניתקתי. התקשרתי לרוז.
"סיס!!!" היא צרחה לטלפון ברמה שהרחקתי אותו מאוזני כדי לא להתחרש.
"רוז, אני יכולה אולי לבוא?" שאלתי והתחננתי לאלוהים שלא יתן לי לבכות.
"אומייגד סיס מה קרה?, איפה את? אני באה לקחת אותך!" היא שאלה בדאגה.
"בפינת הרחוב שלי" לחשתי ושמעתי כבר את הרכב שלה מתניע. "אני מגיעה, תישארי במקום" היא פקדה וניתקה.
דקות אחר כך כבר ישבתי בתוך רכבה. "סיס, הכל טוב?" היא שאלה בדאגה.
פרצתי בבכי סוער ולא יכולתי להירגע, לא רציתי להירגע, רציתי להוציא הכל.
"אבא שלי מאורס" אמרתי בין היבבות.
"וואט דה פאק?!" היא כמעט צעקה ועצרה את הרכב.
"חתית מזדיין מטומטם" היא לחשה בארסיות כדי שלא אשמע. שמעתי. לא היה פאקינג אכפת לי.
"אני רוצה לישון" לחשתי בעייפות. היום הזה הרג אותי, מההופעה, וקאי ומה שקרה עם אבא.
"אמא שלי הכינה לך משהו טעים, תאכלי ונעשה לילה בנות, אני רוצה שתשמחי" היא אמרה וליטפה את שערי.
"אני רוצה את קאי" לחשתי והיא עצרה שוב בדרמטיות. "קאי? ה- קאי?" היא שאלה ירוקה מקנאה.
"כן, 'הקאי' הזה." אמרתי לה. "בעצם... אני רוצה שקט, אני רוצה רק אותך ואת אמא" אמרתי והתכוונתי לשרה. עצמתי את עיניי וניסיתי לתת להם מנוחה. "דיאה, תתעוררי, הגענו" רוז לחשה לי ויצאנו. שרה התקדמה לכיווננו וחיבקה אותי, כנראה רוז עדכנה אותה כשישנתי.
"אני נורא מצטערת על אבא שלך" היא אמרה בעיניים רכות ולטפה את פני שעוד לא יבשו מהדמעות.
"אני שונאת אותו כל כך" לחשתי לרוז והיא הנהנה.
"הוא לא רוצה לחיות לבד אולי ו-"
"רוסו עוף מכאן!" רוז צעקה על אחיה שהתערב, הוא יצא החוצה בצחקוק, הוא חתיכת חרא לא קטן!.
הטלפון שלי צלצל -BFE - (בסט פרנד אית'ן). עניתי לו בטיפונת ההתרגשות שהצלחתי לאסוף.
"איך היה?!" שאלנו בחיוך ענקי.
"וואי, הוא פאקינג אל!, הייתן צריכות לראות איך הוא זז! אני נשבע באלוהים שהוא יהיה חשפן!" הוא סיפר בהתרגשות
טוב, לפחות מישהו נהנה
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfiction"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
