אני מנסה עכשיו, תגידו לי אם אפשר לשמוע תוך כדי.
--------------
בהיתי לרגע במסך שהראה שהשיחה החלה, הוא רואה אותי, הוא שמע אותי. זה.... בא לי למות!
"דיאנה פורד המהוללת, עשית שמות ברשת אחרי השיר שלך" איקס אמר ולא יכולתי שלא לנשום בהקלה שהוא לא שמע את מה שאמרתי, התיישבתי איפה שסאם הראתה לי כדי שיראה אותי.
"מפחד ממתחרים?" שאלתי בהתגרות.
"ממתחרים? לא, ממך? יש ממה לפחד" הוא החזיר וחייכתי.
"תודה, אבל... אני לא מבינה מה מצאת בי, זה היה רק שיר אחד, לא מתוכנן ולא איזה ממופע זיקוקים ש-"
"בדיוק, זה לא היה מופע זיקוקים, את עשית את הכל מאפס, את כישרון טבעי"
הסמקתי, זה היה ממש חמוד, "תודה רבה" אמרתי בחיוך. "זה רק לי מוזר שאתה רואה אותי ולא אני אותך?" שאלתי בהרמת גבה.
"את לא רואה את משיכת הכתפיים שלי אז אסלח לך אבל זו הדרך שלי להראות לאנשים,"
"לא להראות? אני לא מבינה איך אנחנו אמורים לעבוד יחד" תהיתי בקול וסאם עיקמה את פניה. "מה? רק שאלתי שאלה!"
"ואענה לך עלייה, אני כרגע פשוט... לא מבין מה אחנו ו-"
"אנחנו?!" אמרתי וקמתי מהכיסא. "אין 'אנחנו' אנחנו פרטנרים, ממתי זה הפך לאנחנו?" הפניתי את השאלה לסאם שהביטה בנו בחוסר אונים.
"אני מצטערת, אני צריכה לעזוב עכשיו" אמרתי ויצאתי מהדלת במהירות, ידי אחוזה בקסדה בחוזקה.
"הי, איך הלך?" קאי שאל כשענה לטלפון.
"אתה יכול לבוא לקחת אותי?" שאלתי ומצמצתי כמה פעמים כדי שלא יפלו דמעות.
"מה קרה?" הוא שאל ושמעתי את נהמת האופנוע. "מישהו נגע בך?" הוא שאל וקולו הפך אפל, לא עניתי ונתתי לדמעות רשות לחמוק.
"אני כל כך מטומטמת" בכיתי את הכל החוצה.
קאי לא ענה לכמה רגעים, כנראה היה עסוק בנסיעה. "קומי, הולכים לאכול" שמעתי אותו פתאום מעבר לטלפון, הרמתי את ראשי והאופנוע שלו היה מולי וקאי לידו. קמתי מהמדרגות החיצוניות במהירות וחיבקתי אותו, מתייפחת. קאי שתק וחיבק אותי בעודו מלטף את שערי.
עליתי לאופנוע בשקט וקאי מאחורי, שמנו את הקסדות והתרחקנו משם בחריקת צמיגים.
"את בסדר?" הוא שאל אחרי כמה דקות של שקט כשעצרנו ברמזור.
"הרסתי את הסיכויים שלי, אני גמורה" לחשתי.
"מה קרה ש'הרס לך את הכל הסיכויים' והוא כזה גרוע?" קאי שאל וראיתי את חיוכו מעבר לקסדה האדומה.
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfic"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
