צלצול טלפון גרם לי לפתוח את עיניי, לעזאזל הייתי צריכה לכבות אותו,
"סיס מה- אומייגד!" פניה של רוז התמלאו צחוק. "תלבישי את הגב שלו חולת נפש! הוא פאקינג התקף לב!" היא צעקה.
רגע, מה? הסתובבתי במהירות ותוך כדי תזוזה החמצן כנראה חזר למוח. כי נזכרתי מה קרה. בדיוק מה קרה.
"חוזרת אלייך" המהמתי במהירות וניתקתי לקול צחקוקיה.
"היא לא תשכח את זה בקלות, נכון?" קאי הסתובב אלי וחייכתי.
"לא, היא לא." הבטחתי וצחקתי. "תודה"
הוא חייך אלי חיוך מושלם. "תודה לך" הוא לחש ובא לנשק אותי.
"לא! לא צחצחתי שיניים אני מסריחה!" צעקתי וקמתי מהמיטה, מלבישה עלי את חולצתו של קאי שתכסה את מערומיי והולכת לצחצח שיניים.
לקחתי מברשת חדשה מהחבילה ומשחה והתחלתי לצחצח את שיני כשרוז התקשרה אלי, שמתי על ספיקר.
"אתם שכבתם! סיס! את לא פאקינג מריה הבתולה!" היא צעקה לי והנמכתי את רמת הקול.
"בועעהב הבבהעהא עהאהב"
"מה?"
ירקתי את החומר ושטפתי את פי. "אמרתי: כאילו את לא מריה הבתולה!."
"אני..." היא התגמגמה.
"אומיגד! רוז! מי המאושר?!" אמרתי בחיוך ענק.
"זה... רגע! מה אני מברברת עליי? את! חוזה עם פאקינג איקס! אני מתה!" היא מרחה.
"דיאה מון אני מבקש" קאי בא מאחורי והתערב בשיחה.
"אתה ידעת?! ואת... לי לא..." היא דיברה קטוע. "בוגדת מחורבנת!" היא צעקה. "אני לא סולחת לך עד שאת לא עולה לבמה פעם ראשונה!"
"מה שתגידי אחותי, אני חייבת לנתק..." אמרתי ונפרדנו לא לפני שהבטחתי שנבוא בצהריים.
"עשר בבוקר, מה את רוצה לעשות?" קאי שאל אחרי שיצא גם הוא מהמקלחת, מכנס ארוך על גופו ופלג עליון חשוף.
"אני ממש שמחה שהיא לא ראתה את הצד הקידמי של הגב שלך" אמרתי בחיוך כשחיבקתי אותו, הוא הרים את פני אליו.
"גם אני שמח" הוא חייך וצחקתי.
"יש לי משהו להראות לך" קאי תפס את ידי והוציא אותי החוצה, אופנוע שחור מושלם עמד שם, בהיתי באופנוע בהלם. הוא פשוט מושלם!.
"וזה שלך" הוא זרק לידי חבילה עטופה, פתחתי אותה וקסדת אופנוע ניבטה ממנה.
"מה זה אמור להביע דביל?" אמרתי בצחקוק. "אני לא איקס!" צעקתי לתוך החיבוק.
"לא, את דיאה מון" הוא אמר בחיוך ולחץ על כפתור שהדליק פס ניאון כחול על הקסדה שבסופו האות D וM בצבעים תואמים.
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfiction"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
