התעוררתי על המיטה החמה שלי, שלנו. אני לא רוצה לקום... אני מפחדת...
"בוקר טוב ירח" קולו צרוד גרם לי להסתובב במהירות, עיניו הבהירות תנו לי תחושת רוגע והצטנפתי תחת צווארו וקאי בתגובה שם את ידו על גופי, מושך אותי אליו. "אני מניח שאת לא רוצה לעשות פתיחת מתנות" קאי אמר והעביר את ידו על שערי באיטיות, מסיט אותו מעל אוזני.
"אני מפחדת קאי..." הודיתי ברעד והוא התרומם למצב ישיבה ומשך אותי אחריו לחיבוק, מנשק כל סנטימטר בראשי.
"אין לך ממה, הוא... הוא מת" נראה שאפילו הוא לא השלים עם המצב. "בואי, נקום לאכול משהו" הוא אמר והרים את השמיכה, רק עכשיו שמתי לב שאני ערומה מבגדים למעט חולצה ענקית כשמלה על גופי, נו... מה חדש?.
יצאתי מהמיטה ונכנסתי לחדר האמבטיה, שטפתי את פני שהיו משום מה ריקות מאיפור, סירקתי את שערי שהיה חלק כאילו לא שמו עליו אפילו ספריי אחד.. "רוז עשתה את זזה?" יצאתי מהמקלחת אחרי שצחצחתי שיניים ואספתי את שערי לקוקו גבוה והוצאתי שיער בצורה מעודנת על פניי.
"איליי" הוא הפתיע אותי כך שגבותיי הורמו בפליאה.
"איליי?!.." חזרתי אחריו בהלם והוא הנהן, זורק לי שורט ונותן לי רגע ללבוש אותו.
"בוקר טוב סיסי" קולו האהוב נשמע מהסלון כשירדנו למטה.
"בוקר טוב איליי.. מה אתם עושים פה?" שאלתי בתמיהה למראה אימי יוצאת מהמטבח יחד עם רוז ושניהן מרימות צלחות עם ערמות פנקייקים לסלון.
"הגענו, לא רצינו להשאיר אותך ככה לבד" אמא אמרה וחיבקה אותי.
סיימנו את ארוחת הבוקר ועוד נשאר מספיק לסבב הבא שכלל את שרה, ריד, אית'ן וההורים של קאי עם ג'סי.
"בואי נצא מכאן" קאי לחש לי והוריד מעט את מכנסיי שבקושי כיסו משהו. הנהנתי והתרוממנו יחד. "אנחנו זזים, תרגישו בבית, איליי- אתה מוזמן להעיף את מי שאתה רוצה" קאי הבטיח וכולם צחקו, עלינו לחדר וקאי זרק לי אאוטפיט מושלם שאלוהים יודע איך הוא הרכיב אותו כי מעולם לא חשבתי עליו. חולצת טופ לבנה עם ציור של פרח כתום צהבהב סטייל דובוני איכפת לי ומכנס ג'ינס ארוך בצבע כתום תואם יחד איתו.
"ממש יפה חיים שלי" אמרתי והורדתי את החולצה הענקית והמכנס שלא כיסה כלום ממילא.
"את ממש ממש ממש מתגרה בי" קאי בא מאחורי ואחז במותניי, יורד למטה באיטיות מייסרת.
"תוסיף עוד 'ממש' אחד בוא נראה מה יקרה לאגו שלך" אמרתי בשחצנות וחוזרת על מילותיי רק מיום האתמול, פחות מעשרים וארבע שעות אחורה.
"לאגו שלי לא יקרה כלום, לך לעומת זאת... את תצרחי את השם שלי" הוא אמר ואצבעותיו מלטפות את איברי דרך תחתון התחרה ואני שומטת את ראשי לאחור על כתפו כשהוא ממשיך בנשיקות על עורי ומבעיר את דמי.
YOU ARE READING
חמש עשרה דקות תהילה✔︎
Fanfiction"או מי גאד גירל! את חייבת לעלות!!!!" אית'ן צעק ודחף אותי לבמה, המאבטחים עזרו לי לעלות ואני קפואה. מפחדת. מבוהלת. חוששת. "אני שונאת אותך" לחשתי מתנשמת לרוז. "ואני לא שומעת אותך ביצ'!" רוז צעקה ופיזזה לצלילי המוזיקה בעודה יורדת מהבמה. אני אהרוג אותה...
