להתנדף-evaporate

אישה (1)

-נקודת מבט פריסיליה-

הייתי אישה בעולמם של הגברים. עולם העסקים היה סגור לנשים, אך דאג להשאיר את רגליהן פתוחות כהוגן. הגברים בעולם הזה דאגו להסתובב לצד הנשים היפות ביותר, האטרקטיביות ביותר. השקטות והפחותות. ואני? שנאתי כל רגע מזה.

אני לא נולדתי לעולם הזה בשביל להיות יפה, נולדתי בשביל שיגידו עליי שאני בתם של אנשי העסקים המצליחנים מרגרט ואלברט פרקאר.

ההורים שלי לא היו הורים, הם היו מכונות עבודה וכסף.
מתוכנתים מעמקי נשמתם לעבוד עשרים וארבע- שבע ללא עצירה. הם ידעו למתוח חיוך מזוייף על הפנים בציבור, שיראה לכולם כמה שהם מוצלחים. כמה שהבת שלהם יפייפיה וחכמה.

למרות שמבפנים, עמוק בפנים הם היו ריקניים. הם ניסו לקנות עוד נכס מוציא עיניים בשביל לחסום את הריקנות, עוד רכב יוקרה, עוד שעון במיליוני דולרים.

זוג משעמם ולא מתקשר, הם הביאו ילדה בשביל הסטטוס ונושאי השיחה האופטימליים.

משפחה.

אך ישנו הבדל בין סטטוס למציאות, והמציאות הייתה מרה ומיותרת. הרגשתי כמו נטע זר בכל דבר שבו נגעתי, הרגשתי מנודפת, הרגשתי לא מוצלחת.

בגיל שבע הבנות בכיתתי כיסו את עיניי בבד שחור, כדי שלא אראה לבנים בכיתתי את עיניי הכחולות שהם קינאו בי כל כך שהיו לי. באותו היום אותו הבד גם הודבק לשיערי, והייתי חייבת לגזור אותו לחלוטין בשביל לחלצו.

בגיל ארבע עשרה אחד מהבנים נגע בשדיי המתפתחים בכוונה ובטעות, ואחר כך אמר שאני שטוחה-ומכוערת, ושלכל הבנים עדיף להתרחק ממני לפני שיראו כמה שאני לא סקסית ומושכת.

בגיל שבע עשרה, בחור לראשונה הראה בי התעניינות. נתתי בו מהר את אמוני השברירי.

ונהיינו לזוג מקסים ומבחיל. כולם קינאו בנו כי מה שהיה נראה-שאנחנו ממש ושילוב לחתונה.

הבחור הזמין אותי לישון אצלו לילה אחד, והסכמתי בהתלהבות. מעולם לפניי כן לא התארחתי בלילה בבית של אדם אחר, וזה הרגיש לי כמו חוויה נהדרת ושונה. הרגשתי רצויה לצידו, בטוחה.

באותו הערב באיומי אקדח וקללות משפילות הוכרחתי להתפשט כולי, לעמוד מול מצלמת הסמארטפון שלו, ולתת לו לצלם את גופי כליל.

יום אחריי , בבוקר, התמונה הופצה בכל הרשתות החברתיות, ונתלתה על הלוקרים במסדרונות בית הספר.

והותירה בי ובליבי חור שחור ופעור.

יצאתי מהלימודים באותה השנה ללא הסברים, למרות מורת רוחם המופגנת של הוריי, שלא ידעו כלל על הסיטואציה, לא שאלו.

הם לא ידעו ששכבה שלמה קיבלה תמונות עירום של הבת שלהם, הם לא ידעו כמה אני שבורה. כמה אני והביטחון שלי מרוסקים.