להתנדף-evaporate

האחת והיחידה (56)

-נקודת מבט פריסיליה-

׳איש העסקים, כריסטיאן מוריניו, ואשת העסקים הצעירה פריסיליה פרקאר, שעד עכשיו ניהלו זוגיות מתחת לרדאר, צולמו יחדיו ברחבי איטליה, שגברת פרקאר עונדת תכשיט חדש. טבעת אירוסין של תכשיטן מקומי,בשווי של כמה מיליונים על אצבעתה.
האם אימפריות העסקים עומדות להתמסד ולהפוך לאחת?״

אני מביטה במסך הטלויזיה שלמולנו בטרקלין שדה התעופה, כשאנחנו ממתינים למטוס הפרטי שלנו שיהיה מוכן. לוק צוחק. ״נו, האיפריות מתכננות להתמסד?״ הוא שואל בשעשוע ואני קורצת לו,״נראה כך״ אני מחזירה ואוליבר שיושב בכורסה רחבה, ומלקק סוכריה אדומה, מתערב. ״אני חושב שאתם צריכים לספר לעולם שאתם מתחתנים, זה מרגש״ הוא אומר בחוכמה ומיילס שיושב לצידו, תופח על שכמו.

״הם לא אוהבים שנכנסים להם לעניינים, חבר״ הוא מסביר ואוליבר מהנהן באיטיות. ״זה כי אתם עשירים? זו הסיבה שאתם מפורסמים?״ הוא שואל וכריסטיאן נשען אחורה בספה, ומעביר את ידו למשענת שמאחורי. ״כל אחד מאיתנו מוכר בגלל משהו אחר..״ הוא מסביר ואוליבר מתעניין בסקרנות. ״במה פריסיליה מוכרת?״ הוא שואל ואני מחייכת אליו חיוך קטן ועונה לשאלתו. ״אני מוכרת בגלל שההורים שלי בעצמם אנשים מאוד נוכחים בעולם העסקים. ובתור הבת היחידה שלהם, שהתנתקה מהם, ועדיין הצליחה, זה מעורר הרבה שיח בתקשורת״ אני מסבירה ואוליבר מהנהן באיטיות.

״ומה עם כריסטיאן? למה הוא מוכר?״ הוא שואל את כריסטיאן שמושך בכתפיו בנונשלנטיות. ״אני עשיתי את הדרך שלי מאוד מלמטה, מהתחתית. ההורים שלי לא בין החיים, וחייתי לבדי מגיל צעיר יחסית.״ הוא מספר באדישות ואוליבר מעציב מבטו. ״לא היו לך הורים?״ הוא שואל בהתעניינות וכריסטיאן מושך בכתפיו בחיוך קטן שמסתיר מאחוריו הרבה.

״הייתה לי הורה, והיא הייתה הדבר שהיה הכי משמעותי בעבורי בעולם.״ הוא מסביר וכשאוליבר מנסה להחדיר עוד משפט מתעניין, השמות שלנו נשמעים ברמקולים של הטרקלין, ומודיעים על כך שהמטוס שלנו הגיע. כולנו קמים מהספות, ומתקדמים לכיוון השער לעלייה למטוס, מתרגשים לחזור הביתה לאחר הגיחה הקלילה לאיטליה.

כשאני מרגישה את הבחילה שכבר מוכרת לי מהימים האחרונים,מטפסת בגרוני אני פותחת את תיק היד שלי, ומוציאה משם חפיסת כדורים, ואת בקבוק המים שלי. כריסטיאן מביט בי בדאגה אך נשאר דומם כשאני נוטלת כדור אחד ושותה שלוק מהמים. לאחר מכן אני ממשיכה את שאר היום שלי כרגיל.

*

״גברת פרקאר, טוב לראותך״ גרג, מנהל המועדון הגדול ביותר שברשותי בעיר, מברך אותי לשלומי.
״יש לך את ספרי החשבונות מוכנים? אני אשמח לעבור עליהם״ אני אומרת בקור, לא מתכוונת להסחף לכל סוג של סמול טוק.
הוא מהנהן בחדות, ואנחנו מתקדמים לכיוון המשרד. המועדון כרגע ריק, מכיוון שכרגע שעת צהריים מוקדמת, והמועדון רק נפתח בשעה מאוחרת יותר בערב.