להתנדף-evaporate

מיחידים לשלם (28)

-נקודת מבט כריסטיאן-

דמעות קטנות מוצאת את מקומן על החזה שלי ואני ממשיך לאחוז בפריסיליה כאחוז טירוף. ההתמוטטות הקטנה שהייתה לה למולי לפני דקות אחדות, גרמה לי רק להבין עד כמה אני תקוע עמוק בבוץ יחד עם האישה הזו, ועד כמה אני לא מתכוון לצאת מאותה השלולית בקרוב.

ראשה מתרומם מכתפי, והיא מושכת באפה בשקט. עינייה יורדות מטה באי נוחות ואני יודע שהיא מתביישת. לבחורה הזו הייתה בעיה רצינית של הצגת רגשות, של פתיחות למול אדם אחר.
היה לה קשה להיות שקופה ופתוחה בפאן הרגשי,
היה לה קשה בכללי, העניין הרגשי היה העיקר של זה. היא תמיד התקשתה להציג תדמית רגשית ואחידה, היא העדיפה להיות קרה ואדישה-כי זה מה שהיה מגן עלייה.

ואיני מעולם לא הבנתי מהיכן זה הגיע, עד שסיפרה לי על המשפחה שלה, ועל מעט מהילדות שלה.
אך אני בטוח שזה עוד לא הכל. יש לי הרגשה מזויינת שיושבת על אמצע חזיי ולא מרפה, גורמת לי להרגיש מאין עיוורון למציאות.

היא מושכת באפה ומתרוממת ממני, עינייה הכחולות אדומות-ואפה הקטן גם הוא. ״כריסטיאן-״ הנה היא מתחילה להסגר לי. עינייה יורדות מטה בבושה, והיא מנסה להחלץ מאחיזתי האיתנה בגבה. ״פריסיליה אל״ אני מבקש והיא מנענע בראשה לשלילה,״אני לא חלשה״ היא מציינת ואני מביט בה בחצי חיוך. ״את ממש לא חלשה בעיניי,פריסיליה״ אני אומר בטון קשה והיא מהנהנת בחדות, עינייה מביטות בי בשקט שכמעט ושורף את כל האיברים הפנימיים שלי.

האישה הזו חיה עד עכשיו בעולם לגמרי לבדה, היא לא מצליחה להתמודד עם רגשות של אדם אחר, היא לא מצליחה להתמודד עם העובדה שבכתה עכשיו, שזה בעינייה אקט של חולשה, ושראיתי אותה מתפרקת. אבל אני אלמד אותה שזה בסדר לבכות. אני אלמד אותה שהיא יכולה לסמוך עליי, שהיא מסוגלת.

היא רק בת עשרים, שהגיעה לגדולות, אבל בת עשרים. היא נערה צעירה שמדרך אפר, הגיעה לשביל יהלומים וזהב שסלול למולה בפאר.

אומנם יש לה את כל הכסף שבעולם, אך היה חסר לה משהו עד עכשיו, מישהו שיהיה לו אכפת.

אני מנשק את שפתייה בעדינות ומחבר את מצחינו יחד, הנשימות הקטועות שלה הן הדברים היחידים שנשמעים בחדר מסביבנו.

*

״אמרתי לך״ אני מגלגל עיניים למשמע דבריו ״אל תתחיל״ אני מזהיר ומיילס צוחק בקולי קולות, ״פאקינג אמרתי לך שאף פעם לא תשכח אותה, ותתייחס אלייה רק לשותפה עסקית, אמרתי לך!״ הוא אומר בחיוך רחב, מרים את כוס הוויסקי שעד עכשיו עמדה מיותמת לצידו, לשפתיו. לוקח לגימה מכובדת. אני מגלגל עיניים. ״אני רק מבקש ממך לוודא שהעניין הזה מתחת לרדאר, אני לא רוצה את הפאפרצי האלה בתחת שלי עכשיו״ אני אומר בחדות והוא מהנהן ברצינות, עובר מקליל לרציני במהירות. זה היה דבר שכיבדתי מאוד במיילס.