להתנדף-evaporate

אינסוף (10)

-נקודת מבט כריסטיאן-
(לאחר שבוע)

״מוריניו אתה חייב להבין-״ קלאוס-המנהל של אחד המועדונים שלי פונה אליי בתחינה אחרי שגיליתי שהוא שכב עם הברמנית שלנו. מהרגע הראשון שהעסקתי אותו אמרתי לו שאני לא אסבול יחסים אישיים בתוך העסקים שלי.

והמפגר היה מספיק מפגר בשביל לחשוב שלא אגלה על כך. במוקדם או במאוחר. קלאוס עבד אצלי שנתיים, שייגמרו כלא-היו היום.

״קלאוס, תיקח את עצמך ואת הזין המקולקל שלך מהמועדון שלי לפני שאני אמצא את עצמי מרביץ את החרא ממך״ אני מאיים, מיילס עומד לצידי באיום, לא מתערב בסיטואציה. נותן לי את הבמה. לעשות את מה שאני הכי טוב בו, להפחיד, להטיל אימה, להיות מפלצת קרה ומנוכרת. הרי אני לא יכול להיות משהו אחר, אני לא מסוגל להיות משהו אחר.

״כריסטיאן-״ הוא מנסה שוב, ואני קוטע אותו ״תן לי את האקדח שלך, ותגיד תודה שאני משאיר לך מספיק רגליים כדי שתוכל לקחת את עצמך מכאן״ אני מנמיך את טון קולי, שומר על אדישות וקור רוח.

קלאוס נאנח ומושיט יד לחגורת מכנסיו, שולף את האקדח שלו ופורק אותו מהמכסנית שלו. מושיט לי את זוג החלקים. אני מהנהן פעם אחת, מסמן לו בעיניי לעוף מכאן. הבחור מחליט להקשיב לי ולהעיף את עצמו מהעיניים שלי, מתקדם לכיוון דלתות היציאה מהמועדון שלי.

אני זורק מבט קטן למיילס, שמבין בדיוק מה אני רוצה כשמושיט את ידו לאקדחו, דורך אותו בזריזות ידיים ויורה בדִיוק בגבו של קלאוס שלוש פעמים. קולות השתנקות וכאב נשמעות מקלאוס שגופו נזרק קדימה על הרצפה ואני מגלגל את עיניי, נמושה.

אני ומיילס מתקדמים לכיוונו, גופו מדמם בכבדות, מפיו יוצא שובל דם ארוך וסמיך. עיניו קפואות וחסויות מהכאב הרב ששוטף את גופו.
אני לוקח מידו של מיילס את אקדחו ויורה למצחו של קלאוס, מותיר גופה מחוררת מאחורינו כשאנחנו יוצאים מדלתות המועדון.

״אתה זוכר שהיום אתה טס עם גברת פרקאר לפרוייקט שלכם בוושינגטון?״ מיילס שואל כבדרך אגב-כשאנחנו נכנסים לרכב שלי, אני מרים גבתי בהפתעה, לעזאזל שכחתי מזה לחלוטין.

״טוב שהזכרת לי, שעת המראה?״ מיילס שולף את הטלפון שלו מכיסו האחורי, מתקתק בו לכמה שניות ״שבע בערב״ הוא עונה לשאלתי ואני מהנהן, ״תתקשר לעוזר האישי של פריסיליה, תוודא שהיא תגיע בזמן.״ אני מבקש, ומיילס מהנהן, מסמן לי ללא מילים שיטפל בזה.

״בנוסף תתקשר לחברת ניקיון, שיגיעו לקחת את מה שנשאר מקלאוס״ אני מורה למיילס שמהנהן, מתקתק עוד קצת בטלפון שלו
״כרצונך, בוס״ הוא אומר לבסוף.

*

המכונית שלי חונה באלכסון במחנת המטוסים, המטוס הפרטי שלי חונה מטרים ארוכים ממני. שם המשפחה שלי מתנוסס בגאווה על כנף המטוס הגדולה ׳מוריניו׳ אני מחייך כשנזכר באימי ובמשפט שאמרה לי רגע לפני שהפכה למוקד עלייה לרופאים וחוטים. זה היה הדבר האחרון שיצא מפיה לפני שהפכה לאילמת. לא ראתה ולא שמעה. רק עיניה זזו בחוסר חיים שכזה, הביטו בי מאחורי כל המחלה המגעילה.