להתנדף-evaporate

יום-הולדת (53)

-נקודת מבט פריסיליה-

כריסטיאן עוצר את הרכב לאחר נהיגה ארוכה של שעה, בשדה יפייפה וירקרק, מלא בפרחים מהודרים. בשמיים מתנוססת השקיעה הכי יפה שאי פעם ראיתי. הדרך שבה הצבעים משתלבים אחד בשני, ויוצרים את הגוונים החמימים האלו, גורמים לי להיות מרותקת למראה. הדלת נפתחת מלפניי פתאום, וכריסטיאן עומד למולי. הוא יצא מהמושב שלצידי, ולא שמתי לב? הייתי נורא שקועה בשדה היפה שמולי, שאפילו לא שמתי לב שנוכחותו השתנתה. הוא מושיט לי את ידו ואני אוחזת בה, יוצאת מהרכב. ״מה אנחנו עושים כאן?״ אני שואלת בתהייה והוא ממשיך להתקדם בשקט. ניכר שהוא אינו שקט. מעליו כאילו ועוברת עננה מעט לחוצה, הוא נראה מתוח. השרשרת היפייפה שקנה לי, יושבת על צווארי בחמימות.

היא גורמת לי להרגיש אהובה, ורצויה. אמנם לאחרים זה יראה כרק שרשרת, הרי לשניכם יש מספיק כסף בשביל לקנות אלפים כאלה. אך אני לא מרגישה כך בכלל. אני מרגישה אהובה, כי הוא חשב עליי, ובחר זאת בעבורי. כל חיי לא היה בעבורי האדם שיחשוב עליי, שיהיה לו אכפת. והנה הוא הופיע, במלוא הדרו ויופיו.

אנחנו הולכים למשך של שבע דקות לפני שאנחנו מגיעים לאמצע השדה. הדשא הירקרק עוטף אותנו בגודלו. כריסטיאן עומד למולי, נושם נשימה עמוקה לפניי שמתחיל לדבר, ״פריסיליה, הסיפור שלנו התחיל כזוג נערים. נפגשנו בתחנת דלק מסריחה בשום מקום. אך הנוכחות שלנו, יחד, הפכה אותה לבית. השתעשענו, נהננו, חלקנו סודות וחוויות, והכל נקטע כשנעלמת לי יום אחד, אך תמיד הייתה לי ההרגשה שדרכינו יחזרו, ישתלבו בחזרה.״ הוא מתחיל, אני מביטה בו במעט בלבול, אך נותרת שותקת. מרותקת למילותיו המהפנטות.

״ואז, יום אחד ישבתי, וחשבתי, עלייך. פניתי לאדם נחמד, וביקשתי ממנו לבדוק מה קורה איתך. בזכותו, גיליתי שהפכת לי לאמפריה. וכשגיליתי את זה רג׳ינה, הייתי כל כך, גאה. הייתי מסוקרן, והחלטתי להקים פרוייקט נדל״ן, ולכלול אותך בו, לבקש ממש להיות שותפה שלי.רציתי לצלול עוד ועוד לתוך התעלומה הזאת שנקראת פריסיליה פרקאר״ הוא ממשיך ואני עוד מנסה להבין מדוע הוא מספר לי את הסיפור שלנו.

״בהתחלה, היית קרה, היית צינית, עוקצנית יפייפיה. אך מאחורי כל המסכות האלה הצלחתי לראות את הפריסיליה שלי, את הילדונת שהייתה יושבת איתי שעות על שעות על רצפה מעופשת, ומצחקקת. יכלתי לראות בעינייך את אותה הילדה היפייפיה שהייתה אשת סודותיי הקרובה ביותר. הצלחתי לראות,אותך״ הוא נושם עמוקות לפני שכורע את ברכו מלפניי. פי נפער מעט.

״והנה אנחנו היום. ואני פריסיליה, אני לא יכול למצוא מילים שיתארו לך כמה אני אוהב אותך. את האישה של חיי, ובחיי, שבמידה ואמא שלי הייתה בחיים, היא הייתה מפליקה לי על כך שלא הצעתי לך נישואין לראשונה,עם איזה יהלום נחמד. אז הנה אני, אמא. כורע ברך לאהבה של החיים שלי, פריסיליה פרקאר״ הוא מסיים ומוציא מכיס הגק׳ט שלו קופסא קטנה מקטיפה אדמדמה. כשהוא פותח את הקופסא למולי, בתוכה יושבת הטבעת הכי יפייפיה ועדינה שראיתי.