המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 1

מירי

"חתיכת כלבה!" ככה נפתח הבוקר שלי .

מיס רוקסי,היא בחורה ‏נאה מאוד בת 26,בלונדינית בעלת גוף רזה

ברגע זה היא זרקה את הפרחים שנשלחתי למסור לה.

היא לקחה אותם מידיי והשליחה אותם לעבר הרגליים שלי.

אין איך להסביר את ההרגשה הנוראית הזאת שחוזרת על עצמה כל פעם מחדש שמלווה בצרור קללות .

אני לא מאמינה שככה אני שוב פותחת את הבוקר שלי והכל בגלל ‏בן אדם אחד שהוא הבוס שלי סטפן קווין.

והוא חתיכת חרא הכי גדול שאני מכירה. אך למרות האופי המגעיל שלו ,הוא גם הגבר הכי חתיך שראיתי בחיי אני מבינה איך הן נופלות לרגליו.

בן 32 גובהו מטר תשעים ,שיער בלונדיני פאקינג ‏שנראה תמיד מסודר,‏איך לעזאזל הוא עושה את זה ,שכל שערה ושערה עומדת במקומה ?! ועיניים שלו ירוקות ומהפנטות כל בחורה. רק מלהביט לתוכן אני מאבדת את הריכוז.

סטפן הוא מנכ"ל של חברת פרסום מפורסמת ‏בניו-יורק,"קווין". כן הוא ‏פאקינג קרא לחברה על שם המשפחה שלו, בכדי שאף מתחרה לא יתבלבל שכולם יבינו מי עומד בראשה .

למרות מראה החיצוני והמתעתע שלו, הוא חתיכת שטן בבפנים.

"‏בגללך הוא עוזב אותי! את חתיכת זונה!" ‏והנה שוב הצעקות חוזרות והכל מתחיל, כל פעם אותו הסיפור.

"אני מצטערת מאוד גברת רוקסי. אני רק השליחה וזאת העבודה שלי" אני מנסה להסביר .

לא עובר שבריר של שנייה וכוס המים שהייתה מונחת על שולחנה של רוקסי נשפכת על פניי.

זה לא אמיתי כמה עוד אני צריכה לסבול בשביל להתפרנס בכבוד!!

"תמיד חשדתי שהוא מזיין אותך! הוא חתיכת חרא" היא צועקת לעברי וכן היא צודקת הוא אכן חתיכת חרא של בן אדם.היא לא צריכה לספר לי על זה. אבל לא מאמי ,הוא לא מזיין אותי הוא אפילו לא קרוב .

אני בחיים לא אתן לסטפן לגעת בי.

"שיהיה לך יום טוב,גברת רוקסי" אני טורקת את הדלת מאחורי וממשיכה משם למעלית.

אפשר לשמוע את הצרחות של רוקסי אחרי עד לכניסה של המעלית .

כל פעם ‏שמטומטם הזה מסיים קשר זמני עם בחורה הוא ‏ שולח אותי לזרוק אותן ואני עוד צריכה להביא להן מתנות פרידה.

וכל פעם זה אותו סיפור שחוזר על עצמו,כולן חושבות -שהוא זרק אותן בגללי.

‏מתוקות תתעוררו על החיים שלכן ‏הבנאדם מזיין כל דבר שזז. ‏

כולן מדמינות מציאות אחרת איתו .אף אחת לא מבינה שזה לא קיים אצלו בלקסיקון הוא יותר בעניין בלזיין כמה פעמיים ולזרוק